הצהרתו של טראמפ על הכרה אמריקאית בירושלים כבירת ישראל מעוררת הדים בעולם, ולצערנו גם אלימות באזורנו. כארגון ישראלי העובד בשותפות עם ארגון פלסטיני, חשוב לנו להבהיר מה בעצם הבעיה עם מה שנאמר בהצהרה, ובעיקר – עם מה שלא נאמר בה.
הסוגיה העיקרית אינה מעמדה של ירושלים כבירת ישראל, אלא על איזו ירושלים מדובר.
טראמפ אמר דבר נכון כשהצהיר שגבולותיה של ישראל בירושלים ייקבעו במו"מ עתידי עם הפלסטינים. אלא שהוא נמנע מלומר מה יקרה בצידו השני של הגבול. אילו היה מציין שהשטח שלא יישאר בישראל יהיה בירת מדינת פלסטין העתידית, הוא היה מגביר את הסיכוי להשגת הסכם שלום. משנקט בשפה חד צדדית, עודד את המתנגדים להסכם בשני הצדדים, ובכך הפחית את הסיכוי לקיום תהליך מדיני רציני בתקופה הקרובה.
הכרה בירושלים כבירת ישראל אפשרית לא רק על ידי ארה"ב, אלא על ידי העולם כולו, לרבות הפלסטינים. גם העמדה הפלסטינית הרשמית של אש"ף היא שבהסכם קבע, ירושלים המערבית תהיה בירת ישראל, לצד ירושלים המזרחית כבירת פלסטין.
מודל יוזמת ז'נבה, המוסכם על בכירים בשני הצדדים, מציג תמונה אפשרית של ירושלים בה שוכנות שתי ערי בירה מוכרות של שתי מדינות: ירושלים המערבית, השכונות היהודיות במזרח ירושלים והרובע היהודי בעיר העתיקה כולל הכותל המערבי – בריבונות ישראלית. השכונות הערביות במזרח ירושלים, שאר רובעי העיר העתיקה ואזור המסגדים על הר הבית – בריבונות פלסטינית, תוך מתן גישה חופשית לכולם בתוך העיר העתיקה כולה והסדרים מיוחדים במקומות הקדושים. עיקרי מודל ההסכם כאן. למפה ולהרחבה בנספח ירושלים.
הטור המלא, מאת גיורא ענבר, מראשי היוזמה, ב-YNET
