בסוף השבוע שבין ה15 ל-16 באוגוסט, קיימנו סמינר דו-יומי לפעילים המרכזיים של החזית הוורודה, אחד מהארגונים המובילים במחאה למען הדמוקרטיה. מטרת הסמינר הייתה להעניק ידע וכלים לחברי החזית כדי לשלב את נושא פתרון שתי המדינות באג׳נדה הארגונית ובמסרי המחאה בעד סיום המלחמה.
התחלנו בסשן מרתק תחת הכותרת: ״איך עונים למתפכחים?״, שבו יריב אופנהיימר (יוזמת ז׳נבה, שלום עכשיו) ומאיה אילני (מכון מולד) ענו לכל השאלות הקשות שעולות בציבור הישראלי אחרי השבעה באוקטובר: האם מדינה פלסטינית זה פרס לטרור? איך בפועל נוכל לפנות התנחלויות במסגרת הסכם? איך מתמודדים עם הספינים על ההתנתקות? ועוד ועוד.
אחר כך המשכנו למפגש מעורר השראה עם היבא קסאס, פלסטינית משכם במקור, והיום מנכ״לית ארגון השלום הבינלאומי Principles for Peace ולשעבר בכירה באו״ם. עם היבא למדנו על לקחים שלמדה על האופנים שבהם החברה האזרחית לקחה חלק במאמצי שלום בסכסוכים אחרים בעולם, ועל איך אנחנו יכולים ליצור כוח פוליטי שישפיע על הממשלה בנושא המדיני. היבא מובילה את קואליציית USF שמאגדת מאות ישראלים ופלסטינים שפועלים יחד לקידום הסדר מדיני אזורי, וזכינו לשמוע ממנה על ההזדמנויות שיש עכשיו לקידום הסדר אזורי שיביא לכל העמים יותר ביטחון ושגשוג.
משם המשכנו להרצאה של ד״ר גלית דשא, מומחית לנושא הסכסוך בצפון אירנלד ודיברנו על השימוש באמנות ומגדר בהגעה להסכם שיסיים את הסכסוך המדמם בצפון אירלנד. אחד מהדברים שהיו הכי משמעותיים, היה לשמוע איך נשים מהחברה האזרחית משני צדי הסכסוך לא התפשרו על המקום שלהן בשולחן המשא ומתן- ונאבקו לשם כך. האמנות שמשמשת עד היום כסמלים לפיוס והתנגדות, נתנה לנו הרבה השראה בשאיפה לנרמל את הצורך בשלום במרחב הציבורי.
לאחר מכן, פגשנו את ד״ר חליל שיקאקי, שהציג בפנינו נתוני דעת קהל עדכניים של החברה הפלסטינית והישראלית. אחד מהממצאים החשובים שלקחנו מההרצאה שלו היה האופן שבו תמריצים שונים יכולים להגביר בצורה משמעותית מאוד את התמיכה בשתי המדינות- מה שבא ללמד אותנו שדעת קהל זה דבר גמיש, שלא צריך להוות מחסום בפני התקדמות מדינית בין הישראלים והפלסטינים.
סיימנו את היום עם אלוף (במיל.) נמרוד שפר, שנתן לנו סקירה מעמיקה על מהי תפיסת ביטחון ואיך אנחנו מקשרים בין צרכים בטחוניים להסכמים מדיניים. למדנו מנמרוד שאין כזה דבר ביטחון במלחמת נצח, שחייבים הסכמים כמו שיש לנו עם מצרים וירדן כדי להבטיח שנוכל לחיות בגבולות מוסכמים. עוד דיברנו על הצורך בהנהגה אמיצה, שתוביל קריאה בלתי מתפשרת לחזרה לכיוון של פתרון שתי המדינות.
ביום השני לסמינר יצאנו לסיור מרתק במזרח ירושלים, שם נגענו בסוגיית ירושלים כמיקרוקוסמוס לסכסוך כולו. למדנו על הפתרונות האפשריים, על המקומות הקדושים והר הבית, ועל החיים של פלסטינים במזרח ירושלים- וכמובן: איך כל זה קשור לסרבנות המדינית של ממשלת ישראל. אחרי הסיור, שכלל גם ביקור בשכונת סילוואן שרבים מתושביה עומדים בפני סכנת גירוש, פגשנו צעירים פלסטינים שסיפרו לנו על החוויה האישית שלהם מאז תחילת המלחמה, ועל הדרך שבה ישראלים ופלסטינים יוכלו לעבוד יחד לקראת עתיד טוב ובטוח יותר לכולם.ן.
