בימים 12-13 בספטמבר קבוצת הנשים המעורבת של יוזמת ז'נבה, הכוללת נשים יהודיות וערביות מובילות בתחומי האקטיביזם והשינוי החברתי, הפוליטיקה, החינוך, העסקים והכלכלה, נפגשה בפעם השנייה לסמינר בין יומיים באזור ירושלים.
ביום הראשון דנו המשתתפות באפשרויות לשלום בין העמים ומה הם התנאים לצורך הגעה אליו, וכן על השפעת השבעה באוקטובר על החיים האישיים של המשתתפות ומה ניתן לעשות כדי להתקדם ממנו הלאה.
כמו כן, פגשו המשתתפות את מר אשרף אל-עג'רמי, לשעבר שר ברשות הפלסטינית וכיום עוסק בהסברה בנושא השלום והאפשרות להגיע אליו. אל-עג'רמי שיתף בסיפורו האישי כאסיר בכלא בישראל, וכיצד במהלך המאסר למד עברית עד ששוחרר בחלק מהסכמי אוסלו. לטענתו השביעי באוקטובר היה חלק מסכסוך שנמשך כבר עשרות שנים, וכל זמן שיש סכסוך הצדדים לא יכולים להתקיים בביטחון, ותקופות של שקט הן משהו זמני ורק המתנה להתפרצות האלימה הבאה. גם ההרג הרב מזין את מעגל האלימות הבא. לטענתו במהלך השנים שהרשות הפלסטינית נלחמה בטרור ופעלה לפרק את הארגונים החמושים היה סיכוי לפתרון מדיני, אבל דווקא אז השיח בישראל היה שאם יש שקט אז ממילא אין צורך להגיע להסדר. כדי לשמור על ישראל גם יהודית וגם דמוקרטית יש צורך בהקמת מדינה פלסטינית לצידה שתחיה עימה בשלום. הברירה היא או בין חלוקת הארץ לשתי מדינות או מדינה אחת לכולם.
לאחר מכן דיברה עם המשתתפות שיר נוסצקי, אשת תקשורת ופעילה חברתית. לטענתה לצורך הגעה להסכם יש צורך בשותפות פוליטית בין יהודים וערבים. מחנה השלום בישראל וויתר על 20% מתושבי ישראל, האזרחים הערבים, ולא שילב אותם בתהליכי השלום ובמשאים ומתנים. כמו כן היא ציינה כי שלום לבדו אינו מספיק, וכי יש צורך בפיוס בין העמים.
את היום הראשון סגר מר גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ז'נבה. הוא חשף בפני המשתתפות כי ביום 5/4/98, בעוד שיחות שלום מתנהלות בין ממשלת בריטניה למורדים בצפון אירלנד, התפרסם בעיתונות האירית סקר שלימד כי רק 13% מהציבור מאמינים שהתהליך המדיני יביא להסכם בין הצדדים. ביום 10/4/98 נחתם ההסכם שסיים את הסכסוך בצפון אירלנד. ההסכם לא מחק את השנאה והמשקעים בין הצדדים, אבל אנשים הפסיקו לרצוח אחד את השני. במקרה הישראלי, דברים רבים השתני אחרי השביעי באוקטובר, אך היעד נשאר אותו יעד – סיום הסכסוך. הוא הציג מספר פתרונות שהוצעו ביוזמת ז'נבה לנושאי הליבה של הסכסוך, והסביר שהתהליך יקח מספר שנים. התפקיד שלנו הוא לומר מה החזון שלנו ליום שאחרי ולהציע אלטרנטיבה.
ביום השני לסמינר התפצלה הקבוצה לשתיים. המשתתפות היהודיות יצאו לסיור לימודי מודרך במזרח ירושלים, שם למדו על ההיסטוריה של העיר, על מבנה השכונות והדמוגרפיה של העיר, וכן על פעילות של קיצוניים לפעול כך שהסדר מדיני לא יוכל להתקיים בירושלים.
המשתתפות הערביות בקבוצה נסעו להיפגש עם משתפות פלסטיניות ברמאללה. המפגש ברמאללה החל עם הרצאתו של ד"ר סמיח אל-עבד, שסיפר על תנאי החיים של הפלסטינים בגדה המערבית ועל המלחמה בעזה. לטענתו העובדה שאין משא ומתן בין הצדדים היא חלק מן הבעיה. לאחר מכן דיבר עם המשתתפות חבר הכנסת איימן עודה שדיבר על חשיבות סיום הכיבוש. הוא ציין כי בעבר השאיפה לסיום הכיבוש הייתה משותפת גם לציבור הישראלי, בתקופת רבין ובתקופת ברק, וכי אחרי ההתנתקות הימין בישראל בפסיד בבחירות. היום האחריות מוטלת גם על אזרחי ישראל הערבים להיאבק למען פתרון מדיני כי שלום בין העמים יקדם גם את האינטרסים של הציבור הערבי בישראל.
