בסוף השבוע האחרון, 16-17.3, ערכנו סמינר משותף למנהיגות צעירה מובילה, ישראלית ופלסטינית. המשתתפות והמשתתפים, צעירים מבטיחים העוסקים בעשייה חברתית, פוליטית וציבורית בשני הצדדים, והגיעו מרחבי ישראל ומרחבי הגדה המערבית, במטרה לדבר יחדיו על עתידם המשותף, שהוא למעשה עתיד כולנו.
הסמינר התחיל באיחור קל, בשל פקקי חסימות הכבישים במחאה נגד ההפיכה המשטרית, ועבור המשלחת הפלסטינית הייתה זו חוויה לא רגילה לראות כך את שכניהם, נאבקים על ערכים של שוויון, חירות ודמוקרטיה. החוויה הזו באה לידי ביטוי גם במהלך הסמינר עצמו, בשיח עם מומחים ובין הצעירות והצעירים משני הצדדים.
כדי לפתוח את השיח החשוב, דיברו המשתתפות והמשתתפים עם מנכ"ל יוזמת ז'נבה הפלסטינית, נידאל פוקהא, על המתרחש דווקא בצד הפלסטיני, והחיבור לסדר היום בישראל. בדבריו, תיאר את המצב המתוח כיום ברחבי הגדה, ואת הסכנה להתלקחות ופיצוץ במהלך הרמדאן. זה מה שקורה ללא אופק מדיני ותקווה אמיתית להיאחז בה, עבור מיליוני פלסטינים בשטחים. בתוך השיח, העמקנו בסוגיית ירושלים, כמיקרוקוסמוס של הסכסוך וכחבית הנפץ שיכולה להתחיל את הפיצוץ של האזור כולו. חשוב כי נכיר היטב את המאפיינים של סוגיית ירושלים, על מנת להבין את האפשרות לא רק לפתור את הסכסוך בעתיד, אלא גם כדי לעודד דמויות מפתח לנהוג במדיניות אחראית ושקולה יותר על מנת למנוע את הפיצוץ האמור.
לאחר מכן, דיברה סמנכ"לית יוזמת ז'נבה הישראלית, תהילה ונגר, על דעת הקהל הישראלית כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הציגה נתונים מתוך סקרים אותם אנו עורכים ביוזמה, וכן חיברה בין השיח בישראל על ההפיכה המשטרית והמאבק על הדמוקרטיה, לצורך להיאבק על השלום. תהילה עסקה, כמו כן, גם במחסומים הפסיכולוגיים לשלום ולפיוס, וחיברה אותם לשיח הנוכחי.
במשחק "ספקטרום גיים", המשתתפים העמיקו את ההיכרות של כל אחד עם האחר, וגילו לא מעט אי הסכמות, דווקא בין ישראלים ובין פלסטינים, ולא מעט הסכמות כוללות אחד עם השני. זאת, כאשר ניצבו בפניהם שאלות קריטיות העוסקות במוכנות לשלום, שלנו ושל הצד השני, ביכולת להתפשר ולוותר עבור בניית עתיד משותף, ובהסכמה (או אי ההסכמה) עם כמה מיתוסים בולטים בסכסוך, לרבות האפשרות לפתור את סוגיות הליבה, ובעיקרן סוגיית ירושלים, במסגרת הסכסוך, והתחושות והנרטיבים אשר באים לידי ביטוי, משני הצדדים, בסוגייה המורכבת. דרך כך, המשתתפים התחברו ביניהם ברמה האישית, וביססו מכנה משותף לקראת המשך הדיונים והעבודה המשותפת בהמשך למען שלום ופיוס. ועל כן, משם המשיכו המשתתפים לדיונים מרתקים, ביחידים ובקבוצות, על סיפורים אישיים, על נרטיבים ותחושות כלפי הסכסוך. כל אחד ואחת בשני הצדדים הרגישו, מרגישים וירגישו את הסכסוך הזה, וכדי להגיע לבסיס משותף לבניית עתיד, צריך להכיר טוב יותר את החוויה של הצד השני ולהבין מאילו תפישות ונרטיבים היא יוצאת.
למחרת, בסיור בואדי ניסנס, פגשנו את הנרטיבים שבציונות, מחד, ובלאומיות הפלסטינית, מנגד, הבאים לידי ביטוי בפסיפס התרבותי שבשכונה. מהמעפילים בתקופת המנד"ט הבריטי ועד לנכבה ואירועי 1948, הבינו דרך שיח פתוח בשכונה הציורית, את הנרטיב של הצד השני טוב יותר. לא כדי להסכים איתו, או לקבל אותו כאמת מוחלטת, אלא כדי לפתח על בסיסו שיח קונסטרוקטיבי שמטרתו התווית דרכי פעולה משותפות, פרויקטים והרחבת מעגלי השיח.
אם חוזרים לעיכוב בפתיחת הסמינר, נושא ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית בלט לאורך הדיונים ביומיים הללו, ובעיקרו הצעירים הפלסטינים אשר עוקבים אחרי המחאה מקרוב, תוהים האם עקרונות הדמוקרטיה, החירות והשוויון יחולו גם עליהם – בין אם במדינה משלהם, או במדינה אחת איתנו. הם לא יוותרו על הזכויות האלו, בדיוק כמונו. עם השאלה הזו יצאו המשתתפים לדרך שמטרתה ליצור את דרכי הפעולה המשותפות שיובילו למציאות כזו, דמוקרטית, שוויונית, אך במציאות של שתי מדינות – הטובה ביותר לשני העמים.
