בחמישי ושישי, 8-9 בדצמבר, יצאנו לסמינר העשרה מדינית עם עיתונאיות ועיתונאים מכלי התקשורת מהמובילים בישראל, מ-12, דרך התאגיד ועד לידיעות אחרונות והארץ. למי שמסקרות ומסקרים מידי יום את המתרחש בשטח, חשוב במיוחד לקבל פרספקטיבה גם לגבי התמונה הגדולה, ובעיקר – איך נראה הפתרון לתסבוכת.
כבר לא כל כך ברורה מאליה נוכחותו של הקול הפלסטיני בתקשורת העברית בישראל, בוודאי לא מהגדה, ממזרח ירושלים או מעזה. חלק ניכר מזה קשור באנטי-נורמליזציה, מגמה גוברת שנוצרה בקרב הפלסטינים בעקבות הקיפאון המדיני ארוך השנים, אך גם ללא קשר לכך – ישנם עיתונאים ישראלים, ו-ודאי שגם אזרחים ישראלים ככלל, שלא שמעו עוד ממקור ראשון ובשיח ישיר את הנרטיב הפלסטיני לסכסוך הזה. לא תיעודים של התבטאויות אלימות בהפגנות או עוד נאום של הנהגת חמאס, אלא פשוט את הרוב המתון בחברה הפלסטינית, התומך בפתרון שתי המדינות יותר מכל אפשרות אחרת (לפי סקרי מכון PCPSR מהשנה החולפת). כשמדברים, פנים מול פנים ובאופן ישיר וכנה – גם אם לא מסכימים על הכל, אפשר להבין טוב יותר את הסכסוך עצמו.
ביום הראשון לסמינר, פגשנו עם הקבוצה שר לשעבר ברשות הפלסטינית, אשר הזכיר לנו שמבחינת הפלסטינים אין מצב-ביניים מקובל – זו או מדינה אחת, על כל המשתמע מכך, או שתי מדינות על בסיס 67' עם חילופי שטחים החיות זו לצד זו בשלום. מכאן מסר לכל המנסים "לחשוב מחוץ לקופסא", כי אין אלטרנטיבה מלבד שתי האפשרויות הללו. לאחר מכן, פגשו את עו"ד טליה ששון, מראשות יוזמת ז'נבה, אשר סקרה בפני הקבוצה את פתרון שתי המדינות כפי שמוצע במודל ההסכם של היוזמה, ואת המצב המדיני והמשפטי לאור העברת הסמכויות המסתמנת במנהל האזרחי לידי מפלגת "הציונות הדתית" וההשלכות של המהלך ושל מהלכים צפויים נוספים, על ישראל מול הקהילה הבינ"ל ובית הדין לצדק בהאג, הן מדינית-בינלאומית, והן כלכלית וחברתית. טליה הזכירה לעיתונאיות והעיתונאים את האחריות בלהביא את תמונת המצב הזו גם לידיעת הציבור, כדי שכל אחד ואחת יוכלו לגבש את עמדתם באופן מבוסס.
עם עיתונאי פלסטיני בכיר מרמאללה, דיברה הקבוצה על מציאות החיים היומית בגדה המערבית. מהקושי כפלסטיני לבנות בית למשפחתך, ועד הרגש הציבורי כלפי התמיכה בתהליך מדיני – פירט העיתונאי הבכיר את הלך הרוח כיום ברחוב הפלסטיני. נוסף על ניתוח פוליטי מקיף של המתרחש אצל שכנינו, גם הוא הדגיש את המחיר הכבד ששני הצדדים משלמים מהמשך ניהול הסכסוך, ושאל, בצדק, כמה דם עוד צריך להישפך עד שנגיע להבנה שאת הסכסוך הזה צריך לפתור. לסיום היום, בשיחה עם פעילה חברתית ממזרח ירושלים, שמעה הקבוצה על המציאות של תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים – בלי זכות להצביע בכנסת, אך תחת שטח בריבונות ישראלית, כשמנגד 150,000 איש החיים מעבר לגדר אינם זוכים לטיפול בתשתיות, לשיטור ראוי ולזכויות נוספות אשר מגיעות לכל תושב ואזרח אחר. על הקשר החזק שבין הפלסטינים והמקום, ועד לאפשרות לפתור את הסכסוך, סיפרה הפעילה המובילה לעיתונאים, במטרה לעודד אותם לספר בהרחבה את סיפורם של 300,000 הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים.
למחרת, יצאנו עם הקבוצה לסיור במזרח העיר, כדי לראות בדיוק את המציאות הזו בעיניים. מסקירה מרחבית של העיר והבנת התהליכים הפוליטיים והגיאוגרפיים שהתרחשו בה לאורך 55 השנים האחרונות, בחינת האלטרנטיבות ליישום פתרון מדיני בעיר, בין עיר מחולקת לעיר פתוחה, ודרך הליכה בתום תפילת יום השישי מחוץ למסגד אל אקצא, הבינו המשתתפים קצת יותר טוב את הנרטיבים והמציאות של התושבים הפלסטינים, והבינו את מידת הסכנה בשינויים נוספים בסטטוס-קוו בעיר, הנשחק ממילא. הסכנה שבהדרדרות לאלימות תוך אובדן שליטה היא ממשית, לאור שאיפות הימין הקיצוני בממשלה שבהקמה לשנות עוד את המצב הקיים באופן חד צדדי. בפני ישראל בעת הזו עומדות סכנות אמיתיות לביטחונה, צביונה ומעמדה בעולם. תפקידה של עיתונות חזקה ועצמאית במשטר דמוקרטי היא להאיר את הסכנות הללו לציבור באופן החד והברור ביותר.
