ב-21-22.7 ערכנו סמינר פיוס למנהיגות צעירה ישראלית ופלסטינית. זה המקום היחיד בו נפגשים לשיחה מנכ"ל ישראלי של תנועת ימין דתית עם פעילה חברתית מחברון או יועץ פרלמנטרי בכנסת עם מורה משכם. הפוליטיקאים מדברים על עם מי הם לא ישבו, אנחנו בוחרים לשבת יחד.
את הסמינר פתחנו עם מנהלי יוזמת ז'נבה בצד הישראלי והפלסטיני, בשיח משותף על הצורך בפתרון שתי המדינות, על הסיבות שבגללן עוד לא הגענו להסכם (רמז – לא בגלל אי הסכמות עמוקות), על הקלות הכמעט בלתי-נסבלת שבה ניתן להגיע להסכם ועל החשיבות שבלקדם פיוס בין העמים, ולא רק הסכמים בין מנהיגים.
לאחר מכן, שוחחה הקבוצה המשותפת עם מרצים ישראלים ופלסטינים, מהתקשורת, מהאקדמיה ומהפעילות החברתית, במטרה להבין טוב יותר: את מצבם של הפלסטינים, את מצבנו כשתי חברות שכנות, כלים מעשיים ודרכים לקדם יחד מיזמים בדרך לפיוס בין העמים והובלת תהליך מדיני. אלו כלי העבודה החשובים ביותר למנהיגות צעירה, בדרך לשינוי המציאות.
בנוסף להרצאות, הקדשנו זמן רב לשיח קבוצתי בין המנהיגות והמנהיגים הצעירים, הישראלים והפלסטינים. כדי להבין את המחבר בינינו, עסקנו דווקא במפריד בינינו. העמקנו בנבכי הסכסוך, בסוגיות המרכזיות ובהיסטוריה כפי שנתפסת בכל צד. כשכל אחד ואחת מבינים את הנרטיב של הצד השני, יש איך להתקדם הלאה. על העבר קשה היה למשתתפים משני הצדדים להסכים, אבל עבור העתיד יש דרך מוסכמת, מפוכחת וטובה לשני העמים – דרך שתי המדינות, ההבנה שנועדנו לחיות יחד, אבל שלכל אחד מאיתנו מגיע בית לאומי משל עצמו.
עכשיו, המנהיגות הצעירה והאמיצה שבחדר תמשיך לפרוץ דרך, כדי להתוות מציאות נורמלית לכולנו. הם יקדמו מיזמים, ישמיעו את קולם למען השלום וימשיכו לדבר אחד עם השנייה, עד שנגיע לשם.
