למעלה מ-20 צעירות וצעירים אכפתיים ומובילים השתתפו בסוף השבוע האחרון, 3-4.3.2022 בסמינר למנהיגות צעירה ישראלית במסגרת תוכנית PEACE for Youth. המשתתפות והמשתתפים מגיעים מכל הארץ ומגוון תחומי עיסוק: תרבות, פעילות חברתית ופוליטית, ניהול, יזמות ועוד.
האם זה נורמלי שאנחנו חברה שחיה בסכסוך? על השאלה הזו ניסה לענות ד”ר יובל בנזימן, אשר הרחיב על המשמעויות של הסכסוך על החברה, על חסמים פסיכולוגיים קבוצתיים ועל למה צריך להתמודד איתם כדי להתקדם לעבר פתרון לסכסוך כולו. אלו, לא באים לידי ביטוי במדיניות הממשלה ל”ניהול הסכסוך”, במקום לחפש פתרון – מדיניות זו מתחזקת את החסמים הקבוצתיים שמייצרים לכאורה סירוב לקבל פתרונות לסוגיות ספציפיות בסכסוך, כאשר בפועל אם יציגו לחברה פתרון כולל כ-“חבילה”, יפחתו החסמים לקבלה.
לאחר מכן, פגשה הקבוצה נציגים משתי שגרירויות בולטות של ידידות ישראל, איתם דיברו על החשיבות של הסכסוך לקהילה הבינלאומית, כיצד חל שינוי בתפיסה של ישראל בדעת הקהל העולמית מ”דוד” ל”גוליית”, ובעיקר הדגישו כי העולם עדיין לא הרים ידיים, עם יד על הדופק ועדיין מאמין בפתרון שתי המדינות. הם עוד מאמינים בנו – אולי גם לנו כדאי.
בהמשך, פגשה הקבוצה דמות פלסטינית בכירה, שהדגיש את הצורך בפתרון שתי המדינות והיותו עדיף על כל אפשרות אחרת, גם מבחינת הפלסטינים, וכן הוסיף את פרשנותו על המצב כיום בעזה והאפשרות לייצר בשנית אופק מדיני בעת הקרובה. בכך, הצביע על האבסורד בעובדה שכל צד אומר שהצד השני אינו פרטנר. על כך שרה אלאניס מוריסט – Isn’t it ironic?
גדי בלטיאנסקי, מנכ”ל יוזמת ז’נבה, הוסיף על כך בשיחה עם הקבוצה והרחיב על הספינים בסכסוך ובמשאים ומתנים, על ההבדל בין “קווים אדומים” ל-“קווים מדומים” ועל ההבדל בין הסכם לשלום. בסוף, אי אפשר לברוח מהצורך לעשות כאן הסכם – אבל עם אומץ וחוש צדק, אפשר לעשות כאן לא רק הסכם, אלא גם שלום.
המשתתפים לא רק הקשיבו, אלא גם פעלו בעצמם\ן על מנת להעמיק בסוגיות הליבה בסכסוך. הקבוצה כולה חולקה ל-4 שולחנות עגולים, העוסקים כל אחד בסוגית ליבה אחרת בסכסוך. לכל קבוצה הוצגו שאלות וסוגיות שעליהן לנסות להגיע להסכמה לגביהם, ולהציגם לשאר הקבוצות. לא מעט תובנות מרתקות עלו, אך התובנה כי פתרון שתי המדינות הוא הנכון והאפשרי ביותר, גברה על היתר.
בערב, צפתה הקבוצה בסרט “הגורם האנושי” ושוחחה עליו עם הבמאי דרור מורה. בשיחה, עלה כי גם אם נכשלנו בעבר בלהשיג הסכם, מדובר במספר חד-ספרתי בלבד של משאים ומתנים, ולכן אין סיבה להפסיק לנסות. ההפך, יש לנו את החובה להמשיך ולנסות – אחרת ישראל בסכנה מפני בידוד בין לאומי.
למחרת, פגשה הקבוצה את עו”ד טליה ששון, אשר סקרה בפירוט את המצב המשפטי במזרח ירושלים, המתיחות בשייח ג’ראח ועתיד וסוגיית נכסי הנפקדים, ביום שלאחר הסכם. טליה הפצירה בקבוצה שלא להפסיק לנסות ולקרוא למנהיגים לקדם משא ומתן והסכם – הוא אפשרי, הוא נכון והוא קריטי לדמוקרטיה הישראלית ולמעמדנו בעולם.
לאחר הרצאתה, יצאה הקבוצה לסיור בעקבות שני הנרטיבים, הישראלי והפלסטיני, השזורים במרחב מזרח ירושלים, כדי לראות במו עיניהם איך ניתן להגיע לפתרון בסוגיית ירושלים – שתי בירות לשני עמים או בירה אחת לשתי מדינות. בירושלים מתוח, אבל היא לא מכשול לשלום – היא הזדמנות.
הקבוצה תמשיך מכאן למפגש עם קבוצה מקבילה של מנהיגות צעירה פלסטינית מהגדה המערבית, אשר עברה סמינר העמקה בסכסוך גם כן רק לאחרונה. לאחר הידע וההעמקה שצברו שתי הקבוצות בסוגיות השונות בסכסוך, יוכלו הצדדים להיפגש, לדבר, להבין ולקדם עתיד טוב יותר לשני העמים.
