הדור הבא של מחנה השלום: סמינר למנהיגות צעירה ישראלית

למעלה מ-20 צעירות וצעירים אכפתיים ומובילים השתתפו בסוף השבוע האחרון, 3-4.3.2022 בסמינר למנהיגות צעירה ישראלית במסגרת תוכנית PEACE for Youth. המשתתפות והמשתתפים מגיעים מכל הארץ ומגוון תחומי עיסוק: תרבות, פעילות חברתית ופוליטית, ניהול, יזמות ועוד. 

האם זה נורמלי שאנחנו חברה שחיה בסכסוך? על השאלה הזו ניסה לענות ד”ר יובל בנזימן, אשר הרחיב על המשמעויות של הסכסוך על החברה, על חסמים פסיכולוגיים קבוצתיים ועל למה צריך להתמודד איתם כדי להתקדם לעבר פתרון לסכסוך כולו. אלו, לא באים לידי ביטוי במדיניות הממשלה ל”ניהול הסכסוך”, במקום לחפש פתרון – מדיניות זו מתחזקת את החסמים הקבוצתיים שמייצרים לכאורה סירוב לקבל פתרונות לסוגיות ספציפיות בסכסוך, כאשר בפועל אם יציגו לחברה פתרון כולל כ-“חבילה”, יפחתו החסמים לקבלה. 

לאחר מכן, פגשה הקבוצה נציגים משתי שגרירויות בולטות של ידידות ישראל, איתם דיברו על החשיבות של הסכסוך לקהילה הבינלאומית, כיצד חל שינוי בתפיסה של ישראל בדעת הקהל העולמית מ”דוד” ל”גוליית”, ובעיקר הדגישו כי העולם עדיין לא הרים ידיים, עם יד על הדופק ועדיין מאמין בפתרון שתי המדינות. הם עוד מאמינים בנו – אולי גם לנו כדאי. 

בהמשך, פגשה הקבוצה דמות פלסטינית בכירה, שהדגיש את הצורך בפתרון שתי המדינות והיותו עדיף על כל אפשרות אחרת, גם מבחינת הפלסטינים, וכן הוסיף את פרשנותו על המצב כיום בעזה והאפשרות לייצר בשנית אופק מדיני בעת הקרובה. בכך, הצביע על האבסורד בעובדה שכל צד אומר שהצד השני אינו פרטנר. על כך שרה אלאניס מוריסט – Isn’t it ironic?
גדי בלטיאנסקי, מנכ”ל יוזמת ז’נבה, הוסיף על כך בשיחה עם הקבוצה והרחיב על הספינים בסכסוך ובמשאים ומתנים, על ההבדל בין “קווים אדומים” ל-“קווים מדומים” ועל ההבדל בין הסכם לשלום. בסוף, אי אפשר לברוח מהצורך לעשות כאן הסכם – אבל עם אומץ וחוש צדק, אפשר לעשות כאן לא רק הסכם, אלא גם שלום. 

המשתתפים לא רק הקשיבו, אלא גם פעלו בעצמם\ן על מנת להעמיק בסוגיות הליבה בסכסוך. הקבוצה כולה חולקה ל-4 שולחנות עגולים, העוסקים כל אחד בסוגית ליבה אחרת בסכסוך. לכל קבוצה הוצגו שאלות וסוגיות שעליהן לנסות להגיע להסכמה לגביהם, ולהציגם לשאר הקבוצות. לא מעט תובנות מרתקות עלו, אך התובנה כי פתרון שתי המדינות הוא הנכון והאפשרי ביותר, גברה על היתר. 

בערב, צפתה הקבוצה בסרט “הגורם האנושי” ושוחחה עליו עם הבמאי דרור מורה. בשיחה, עלה כי גם אם נכשלנו בעבר בלהשיג הסכם, מדובר במספר חד-ספרתי בלבד של משאים ומתנים, ולכן אין סיבה להפסיק לנסות. ההפך, יש לנו את החובה להמשיך ולנסות – אחרת ישראל בסכנה מפני בידוד בין לאומי.

למחרת, פגשה הקבוצה את עו”ד טליה ששון, אשר סקרה בפירוט את המצב המשפטי במזרח ירושלים, המתיחות בשייח ג’ראח ועתיד וסוגיית נכסי הנפקדים, ביום שלאחר הסכם. טליה הפצירה בקבוצה שלא להפסיק לנסות ולקרוא למנהיגים לקדם משא ומתן והסכם – הוא אפשרי, הוא נכון והוא קריטי לדמוקרטיה הישראלית ולמעמדנו בעולם. 
לאחר הרצאתה, יצאה הקבוצה לסיור בעקבות שני הנרטיבים, הישראלי והפלסטיני, השזורים במרחב מזרח ירושלים, כדי לראות במו עיניהם איך ניתן להגיע לפתרון בסוגיית ירושלים – שתי בירות לשני עמים או בירה אחת לשתי מדינות. בירושלים מתוח, אבל היא לא מכשול לשלום – היא הזדמנות. 

הקבוצה תמשיך מכאן למפגש עם קבוצה מקבילה של מנהיגות צעירה פלסטינית מהגדה המערבית, אשר עברה סמינר העמקה בסכסוך גם כן רק לאחרונה. לאחר הידע וההעמקה שצברו שתי הקבוצות בסוגיות השונות בסכסוך, יוכלו הצדדים להיפגש, לדבר, להבין ולקדם עתיד טוב יותר לשני העמים. 

 

עוד פוסטים

לשתף:

פוסטים נוספים

השובך: בית גידול לשלום

בסוף השבוע של 12-13 באפריל, הגיעו 18 משתתפים מהתנועה הבוגרת של החלוץ, אנשי חינוך ועשייה פוליטית בעבר או בהווה, לסדרת הרצאות ושיחות שעסקו בסכסוך ובפתרון מדיני, ובמחויבות ובאחריות תנועת החלוץ לפעול בנושא. שיתוף הפעולה בין יוזמת ז’נבה לתנועה קיבל את הכותרת – “השובך: בית גידול חלוצי לשלום ישראלי-פלסטיני”, ומהווה את ראשיתו של שיתוף פעולה בינינו.

קרא עוד »

קואליציית שתי המדינות בעוטף עזה

ב-11 באפריל יצאו משתתפי קואליציית שתי המדינות בהובלת יוזמת ז’נבה לסיור בעוטף עזה – הסיור החל בתצפית משדרות על עזה, המשיך לביקור באתר ההנצחה של קורבנות פסטיבל הנובה בחניון רעים, ולמפגש עם תושבות ניר עוז ונתיב העשרה שחלקו עימנו את התמודדותן ותפישותיהן על רקע אירועי שבעה באוקטובר, ואף את פועלן למען הסכם שלום – למרות ובגלל אותם אירועים. בסיור השתתפו נציגי ארגונים רבים החברים בקואליציית שתי המדינות וחיזקו את חשיבות החתירה המשותפת שלנו אל עבר פתרון שתי המדינות.

קרא עוד »

דיאלוג משותף

ב-8 באפריל הגיעו 20 נשים למפגש דיאלוג וסעודת איפטאר במושבה הגרמנית, חיפה, בהשתתפות שתי קבוצות מהתוכנית למנהיגות נשית: קבוצה אחת של נשים מהחברה הערבית בישראל וקבוצה שנייה של נשים יהודיות ישראליות. דיברנו על החשיבות של שותפות יהודית ערבית בעת הזו, על פיוס ישראלי-פלסטיני ועל היכולת שלנו לפעול ביחד בעבור פתרון מדיני.

קרא עוד »

מסיירות בקו התפר

ב-29 במרץ יצאה קבוצה דוברת רוסית מפרויקט המנהיגות הנשית, לבחון דרך הרגליים את ירושלים כאחת מסוגיות הליבה של הסכסוך.
הקבוצה סיירה על קו התפר שבין מזרח ומערב ירושלים ונגענו בסוגיות מדיניות, אזרחיות, היסטוריות ודנו בעתידה של ירושלים במסגרת הסכם.

קרא עוד »

סדנת משפיעניות דוברות רוסית

ב-13 במרץ, הצטרפה אלינו קבוצה של 20 ישראליות מהקהילה דוברת הרוסית בישראל, ברובן משפיעניות מדיה חברתית ועיתונאיות, לסדנת היכרות בנושא הסכסוך ופתרון שתי המדינות. הן למדו על הפתרונות לבעיות הליבה עם גדי בלטיאנסקי, ולאחר מכן השתתפו בדיון על מעורבות והשפעה אזורית עם חברת הכנסת לשעבר והמומחית למזרח התיכון קסניה סבטלובה.

קרא עוד »

שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות

תוכנית טראמפ

מרץ 22, 2020

תוכנית טראמפ, הידועה גם בשמה “עסקת המאה”, היא תוכנית ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני. לצד מתן דגש לנושא הכלכלי, עיקר התכנית הוא מימוש פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתוך אימוץ מובהק של הנרטיב הישראלי, המקנה עדיפות עליונה לעמדות הישראליות בסוגיות של ביטחון, ירושלים, התנחלויות ופליטים. בעוד ראש ממשלת ישראל הצהיר על נכונותו לקיים מו”מ על בסיס היוזמה, הפלסטינים סירבו לכך בטענה כי עקרונות התכנית נוגדים את החוק הבינלאומי והסכמים קודמים. התכנית, וסעיף הסיפוח החד צדדי של ההתנחלויות על ידי ישראל, ירדו מהפרק עם כינון הסכם נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות והפסדו של הנשיא טראמפ בבחירות.

הסכמי אוסלו

מרץ 22, 1993

הסכמי אוסלו – הסכמים שנחתמו ב-1993 ו-1995 בין ישראל לאש”ף, על יד ראש הממשלה יצחק רבין ויו”ר אשף יאסר ערפאת, הכוללים הכרה הדדית, הקמת רשות פלסטינית והסכמה לפתוח במו”מ על הסכם קבע ב-1999. במהלך תקופת שלטון נתניהו בין השנים 1996-1999 נחתמו הסכם חברון והסכם וואי, כחלק מהסכמי אוסלו, אך לא נפתח מו”מ להשגת הסכם שלום.

מלחמת העצמאות

מרץ 6, 1948

מלחמת העצמאות, שפרצה עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, סימנה את גבולותיה של המדינה החדשה שאך הוקמה. בהסכם שביתת הנשק שנחתם בהסכמי רודוס שורטט הקו הירוק, שהפך בפועל לגבולה של מדינת ישראל ומאז מוכר על ידי העולם כגבול הבינלאומי שלה.

מלחמת ששת הימים

מרץ 22, 1967

מלחמת ששת הימים הובילה לכיבוש יהודה ושומרון ומזרח ירושלים שמצויים מאז תחת שליטה ישראלית. גם רצועת עזה נכבשה מהמצרים והייתה תחת שליטה ישראלית מלאה עד לתוכנית ההתנתקות ב- 2005. תוצאות המלחמה אפשרו בניית התנחלויות יהודיות בשטחים שנכבשו שהביאו לערבוב אוכלוסיות בין שני העמים.

תוכנית אלון

מרץ 23, 1967

תוכנית אלון – תוכנית מדינית שניסח שר העבודה דאז יגאל אלון ופורסמה כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים. התוכנית, הציעה הסדר על בסיס הקו הירוק, לפיו השטחים שכבשה ישראל יחולקו בינה לבין ישות אוטונומית בשליטה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, ויצירת רצועת מעבר בין חבלי ארץ אלו, אשר תאפשר קשר של האוכלוסייה בין שני החלקים ומעבר חופשי מהגדה לנמל בעזה. התוכנית לא התקבלה על ידי ממשלת ישראל אך היוותה בסיס לתכניות ליישוב יהודים בחלק מהשטחים המוחזקים.

שתי מדינות לשני עמים

מרץ 22, 1972

“שתי מדינות לשני עמים” – בשנת 1972 פרסם אריה (לובה) אליאב, מי שהיה מזכ”ל מפלגת העבודה, את ספרו “ארץ הצבי” בו טבע לראשונה את המונח “שתי מדינות לשני עמים”. בספר, שמשרטט את תולדות המאבק על א”י מאז המאה ה- 19 ועד מלחמת ששת הימים, הציג אליאב הציע חזון של שתי מדינות, החיות זו בצד זו בשלום, ופועלות בשיתוף פעולה כלכלי, מסחרי, תרבותי ומדעי.

קולות ראשונים באש"ף בעד פתרון שתי המדינות

מרץ 22, 1973

קולות ראשונים באש”ף בעד פתרון שתי המדינות – סעיד חמאמי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, שנבחר להיות נציג אש”ף בלונדון החל לקדם הידברות פלסטינית- ישראלית על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. ב- 1977 הצהיר חמאמי כי “אש”ף מוכן להכיר בישראל תמורת פינוי גמור של הגדה המערבית ורצועת עזה והוא מוכן לדו-שיח על בסיס של הכרה הדדית”.

תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין

מרץ 22, 1978

תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין – תוכנית למתן אוטונומיה מנהלית לתושביה הפלסטינים של יהודה, שומרון ועזה. התוכנית, שנוסחה על רקע שיחות השלום בין ישראל למצרים נועדה לאפשר קיום ישות פלסטינית עצמאית שהיא פחות ממדינה. ללא התערבות ישראל. בפועל ישראל החליטה לא לקדם את התוכנית והיא ירדה מהפרק עם קבלת חוק ירושלים ב- 1980 האוסר על העברת סמכויות בעיר כולל בשטחים שנכבשו ב-67 לגורם אחר חוץ מישראל.

לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה

מרץ 22, 1988

כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ונוכח הודעת מלך ירדן על ניתוק הזיקה בינה לבין הגדה המערבית, הודיע אש”ף לראשונה על הכרה בעקרון שתי המדינות והכירה בזכות ישראל להתקיים. בעקבות ההצהרה, פתחה ארה”ב בדיאלוג רשמי עם אש”ף אשר מאז דבק בעקרון פתרון שתי המדינות.

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון

מרץ 22, 2000

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון, נערכה בשנת 2000 בראשות נשיא ארה”ב ביל קלינטון, ראש הממשלה אהוד ברק ויו”ר אש”ף, יאסר ערפאת. במהלך הוועידה הושגה התקדמות רבה בסוגיות כמו גבולות, ירושלים וסידורי ביטחון אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם כולל.

יוזמת קרי

מרץ 22, 2014

יוזמת קרי, מו”מ בהובלת מזכיר המדינה האמריקאי ג’ון קרי, במסגרתו הסכים עקרונית ראש הממשלה נתניהו להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67, ואילו ישראל קיבלה חבילת ערבויות מארה”ב הנוגעות לביטחונה. בשיחות נרשמה גם התקדמות בסוגיית הפליטים אך שני הצדדים לא הגיעו להסכמה, ולו עקרונית, בסוגיית ירושלים והשיחות הופסקו ללא הסכם.

ועידת טאבה

מרץ 22, 2001

ועידת טאבה – מפגש של צוותי המו”מ של הצדדים, אשר במהלכו הושגה התקדמות נוספת בדיונים, כולל בסוגיית הפליטים, אך נוכח הסמיכות לבחירות בישראל לא השתתפו במפגש שני המנהיגים ברק וערפאת והשיחות לא נמשכו לאחר הבחירות, בהן הפסיד ברק.

יוזמת השלום הערבית

מרץ 22, 2002

יוזמת השלום הערבית, שנודעה תחילה כיוזמת השלום הסעודית, היא תוכנית מדינית שהניח יורש העצר של ערב הסעודית, עבדאללה בן עבד אל עזיז, בפסגת הליגה הערבית ב- 2002. היוזמה קראה לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, לנסיגה ישראלית מהשטחים ולהקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. בתמורה, ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל. היוזמה אומצה על ידי חברות הליגה והפכה ליוזמה הערבית אושרה גם על ידי ליגת המדינות המוסלמיות.

מפת הדרכים

מרץ 25, 2002

מפת הדרכים – תכנית מדינית לפתרון הסכסוך שהוצגה על ידי נשיא ארה”ב ג’ורג’ בוש, ואשר התבססה על פתרון שתי המדינות, הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה, הקפאת הבניה בהתנחלויות וסיום הכיבוש שהחל ב-1967. הרשות הפלסטינית קיבלה את התוכנית, אך ממשלת ישראל הציגה 14 הסתייגויות ממנה.

יוזמת ז'נבה

מרץ 22, 2003

יוזמת ז’נבה נולדה עם הפסקתן של שיחות השלום בטאבה ב –2001. שר המשפטים הישראלי לשעבר יוסי ביילין ומזכ”ל אש”ף יאסר עבד רבו המשיכו לקיים שיחות במסלול לא רשמי במטרה לבחון האם ניתן להגיע להסכם קבע מפורט. במהלך כשנתיים של שיחות, אליהן הצטרפו מומחים ו אישי ציבור בולטים משני הצדדים ובהם שרים, חברי כנסת, בכירי מערכת הביטחון לשעבר, ראשי ערים, אנשי אקדמיה ורוח. בסופו של דבר, הושג מסמך מוסכם ומפורט הכולל פתרונות מלאים לכל הסוגיות שבמחלוקת לרבות הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שמירת גושי התנחלויות בידי ישראל, כינון שתי בירות בירושלים והסדר מלא לבעיית הפליטים, הסכמה על הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה לעצמאית והכרזה על קץ הסכסוך וסוף התביעות ההדדיות.

תוכנית ההתנתקות

מרץ 22, 2005

תוכנית ההתנתקות, שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון ב- 2005, לפינוי תושבי ההתנחלויות ברצועת עזה והשגת כוחות צה”ל לגבול הקו הירוק באזור זה. במקביל פונו ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון.

ועידת אנאפוליס

מרץ 22, 2007

ועידת אנאפוליס התקיימה באנאפוליס, ארה”ב, בהשתתפות נציגי ישראל, אש”ף, הקוורטט- האיחוד האירופי, ארצות- הברית, האו”ם, רוסיה ונציגים ממרבית מדינות הליגה הערבית. מטרת הוועידה הייתה להניע מחדש את תהליך השלום, שקפא מאז 2001 , ולסלול את הדרך למשא-ומתן לקראת הסכם קבע ישראלי-פלסטיני. המו”מ שהתקיים לאחר הוועידה קירב מאד בין הצדדים והושגו בו הנבות בנושאי הקמת המדינה הפלסטינית וסידורי ביטחון, אך הוא נפסק עם התפטרותו של אולמרט ללא חתימה על הסכם.

נאום בר-אילן

מרץ 22, 2009

נאום בר-אילן הוא נאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2009 במרכז בגין- סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
בנאום, בו פירט את חזונו המדיני בסוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני, הביע נתניהו לראשונה תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, בתנאי שזו תהיה מפורזת ושהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי.

תוכנית החלוקה של האו"ם

מרץ 21, 1947

תוכנית החלוקה של האו”ם, היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו”פ של האו”ם ואושרה ברוב קולות בעצרת הכללית של האום בכ”ט בנובמבר 1947. התוכנית, הציעה את חלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר לשלושה אזורים: מדינה יהודית דמוקרטית, מדינה ערבית דמוקרטית ושליטה בינלאומית ב-1% מהשטח שכולל את ירושלים ובית לחם. התוכנית אומצה על ידי הישוב היהודי בישראל ונדחתה על ידי ההנהגה הערבית בארץ.