בארבעת החודשים האחרונים התרגלנו לנוכחותה של ממשלה חדשה בישראל – כזו המורכבת מ-8 מפלגות המגיעות מרחבי הקשת הפוליטית. בזמן שראש הממשלה נפתלי בנט, איש הימין הדתי, מתנגד נחרץ להקמת מדינה פלסטינית, ממשלתו כוללת גם מספר תומכים נלהבים של פתרון שתי-המדינות. התלכיד הפוליטי העדין הזה, הכולל הסכמה להימנע מהתקדמות משמעותית בסוגייה הפלסטינית, אבל עם הכוונה לחזק את הרשות הפלסטינית ולייצב את רצועת עזה, הוביל עד כה לשיפור מועט בתחום הכלכלי, צעדים שבקלות זוכים לתמיכה רחבה בקואליציה ולא מעוררים מחלוקת.
באופן בולט, צעדים אלו נלווים לקשר ישיר בין שרים ושרות בממשלת ישראל לבין הרשות הפלסטינית. שר הביטחון בני גנץ פגש את הנשיא הפלסטיני אבו מאזן ברמאללה בחודש אוגוסט, לפגישה שהייתה לראשונה מזו שנים בין בכירים בסדר גודל כזה בשני הצדדים, שלאחריה הכריז על מספר צעדים בוני-אמון לשיפור מצבם של הפלסטינים ומניעת קריסה כלכלית של הרשות הפלסטינית. בכירים נוספים, כמו הנשיא הרצוג וחברי מפלגת מרצ, השר ניצן הורוביץ, השר עיסאווי פריג', ח"כ מיכל רוזין והשרה תמר זנדברג, נפגשו גם כן עם נציגי הרשות הפלסטינית לאורך החודשים האחרונים וסימנו בכך התקדמות משמעותית לעבר שיח פוליטי-מדיני. שני הצדדים, ישראלים ופלסטינים, מסכימים שהחייאת הדיאלוג בין הצדדים מהווה בסיס חשוב למאמצים עתידיים לחדש שיח מדיני אמיתי בין הצדדים, כזה שעוסק ביותר מרק ניהול הסכסוך וצעדים בוני-אמון.
באותו הזמן התרחשו גם תהליכים המזיקים ליישום פתרון שתי-המדינות, לרבות עלייה באלימות מתנחלים, אלימות בירושלים על רקע שמירת הסטטוס-קוו הדתי בעיר, הרחבת הבנייה בעומק ההתנחלויות ועלייה בהריסות בתים ופינויים במזרח ירושלים. הצעדים הסותרים הללו, מבחינת מדיניות, אופייניים לחוסר האסטרטגיה והתוכנית הברורה בעניין הפלסטיני של ממשלת ישראל, וגם זו אינדיקציה לביזור סמכויות בין שרי ממשלת בנט-לפיד באופן שלא ראינו בממשלות נתניהו הקודמות, המאפשר לשרים לנהל מדיניות שונה זה מזה בהקשר הפלסטיני.
בזירה הפנים-פלסטינית, הלגיטימציה של הרשות הפלסטינית קיבלה מכה נוספת לאחר הריגתו של ניזאר בנאת, ממבקריה של הרשות. זאת יחד עם המשבר הכלכלי המחריף והשפעת ביטול הבחירות שהביאה לתסיסה ציבורית. במקביל, סדרה של היתקלויות בין ישראל לחמאס בעזה, שלא הובילו להסלמה רחבה, בעוד המצב ההומניטרי ברצועה מחריף, הביאו בהמשך דווקא להקלה בהגבלות הישראליות על הרצועה – בכניסת סחורות, אישורי עבודה והעברת הכספים הקטארים. למרות שהממשלה ממסגרת את הגישה הישראלית לרצועת עזה כחדשה, היא למעשה פחות או יותר דומה למדיניותן של הממשלות הקודמות, עם מספר שיפורים נקודתיים. לאחר שנצפתה עלייה משמעותית בתמיכה הציבורית הפלסטינית בחמאס לאחר ההסלמה האחרונה, ניתן לראות כעת בסקרים ירידה הדרגתית בתמיכה הציבורית בחמאס ובמאבק מזוין. כל זאת בזמן שעדיין לא נעשתה התקדמות משמעותית במאמצי הפיוס הפנים-פלסטינים.
בזירה הבינלאומית, במהלך ארבעת החודשים האחרונים ראינו עלייה בהצהרות הקהילה הבינלאומית, על גווניה, בתמיכה בפתרון שתי המדינות, במקביל ללא מעט ביקורים בפרופיל גבוה באזור. עם זאת, לא נראה כי יהיו בקהילה הבינלאומית מי שינסו להשקיע ביצירה ותיווך של תהליך מדיני ממשי בעת הזו. נשיא ארצות-הברית, ג'ו ביידן, הצהיר בשנית על תמיכתו בפתרון שתי המדינות וציין כי הוא מעוניין לפתוח מחדש את הקונסוליה האמריקאית במזרח-ירושלים, שתשרת את האוכלוסייה הפלסטינית, ובמקביל במפלגה הדמוקרטית גם כן העלו-הילוך ביצירת הלחץ על ישראל דרך וויכוח פוליטי חריג בבתי המחוקקים על יצירת התניות לסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל והתנגדות של חלק מהמחוקקים למימון 'כיפת ברזל' מכספי משלמי המיסים האמריקאים, על אף שלבסוף ההצעה עברה שבוע לאחר מכן. הרטוריקה החריפה, אבל עוד לא הביאה לשינוי במדיניות. הגישה האמריקאית מייצרת מקום לעוד גורמים בקהילה הבינלאומית לקחת חלק משמעותי יותר, בעיקר סביב התחממות חיובית ביחסים בין ישראל, מצרים וירדן. בזמן שעוד אין התקדמות לעבר הסכם עם הפלסטינים, שר החוץ לפיד ונשיא ארה"ב ביידן, הדגישו כי נורמליזציה של ישראל עם מדינות האזור אינה תחליף להסכם קבע ושלום עם הפלסטינים.
התפתחויות אלו ואחרות הובילו לתנודות רבות, לכאן ולכאן, במספר פרמטרים במדד שתי המדינות לאורך ארבעת החודשים האחרונים, לרבות ירידה יחסית בהיקף האלימות, היותו של ראש הממשלה הישראלי מתנגד נחרץ לפתרון שתי המדינות, עלייה בתמיכה בפתרון שתי המדינות בקרב חברי הממשלה הישראלית, עלייה במספר המגעים בין גורמים ישראלים ופלסטינים רשמיים, כמו גם ירידה במעורבות של גורמים חיצוניים בסכסוך.
הגרף הבא מייצג את התנודות במדד שתי המדינות בין החודשים יוני-ספטמבר:
