אין ויכוח על צביעותו של בית הדין בהאג, שמצא לנכון לאפשר חקירה של מדינת ישראל ומתעלם לחלוטין מפשעי מלחמה של מדינות העולם. אך לצד המילים החריפות והגינויים, נדרש מאיתנו לשאול מה הלאה? כיצד על מדינת ישראל להתמודד עם המציאות המכה על פנינו פעם אחר פעם.
משטר כיבוש על מיליוני פלסטינים, התנחלויות בשטחים והפרדה בין יהודים לערבים מייצרים מצבים בלתי אפשריים וגוררים את ישראל לביקורת עזה ברחבי העולם. מנגד, המשך התעלמות מצידה של מדינת ישראל מהצורך להיפרד מהפלסטינים עלולה לעלות לנו ביוקר.
הסוגייה המדינית לא עומדת, כידוע, על סגר היום הציבורי כבר זמן רב, לא משמאל ולא מימין. מערכת הבחירות הנוכחית, כמו קודמותיה, מתרכזת בניסיונות לשמור על השלטון הקיים מול המאמץ להחליפו. וכל זה קורה כשברקע משבר הקורונה, הבעיה הכלכלית הפוקדת בתים רבים בישראל ומשפטו של נתניהו, שהופכים שוב את הסוגיה המדינית לשולית, לכאורה כמעט לא רלוונטית.
אך גם אם בעיני הציבור הישראלי וחלק מנבחריו, הסכסוך נתפס בטעות כעניין שבשוליים, הרי שבעיני הקהילה הבינלאומית מדובר בסוגיה בוערת, אפילו נפיצה. אחרי ארבע שנים של ממשל טראמפ, במהלכם ישראל היתה מוגנת על ידי המעצמה החזקה בעולם, מגיעה ההתפכחות. כל מי שעיניו בראשו יכול לחזות את היום שבו ההתעלמות הפלסטינים תגיע לסיומה, והמשך הכיבוש והסיפוח המעשי בשטח יעלו שוב על שולחן הדיונים. והנה, לנגד עינינו מונפים בזה אחר זה דגלים המסמנים שתם עידן ההדחקה. הצהרותיו הראשות של ממשל ביידן ואיומי התביעה בהאג הם רק סממנים ראשונים לשובו של הנושא על סדר היום העולמי.
שלא נטעה, לא איומי התביעה בהאג וגם לא ביקורת בינלאומית – צבועה או צודקת – הם שצריכים להכתיב את מהלכינו. הדבר המרכזי שצריך להדיר שינה מעיני הציבור הישראלי הוא המציאות שמבעבעת מתחת לרגלינו ושעלולה להתפוצץ לנו בפנים. אלימות המתנחלים כלפי פלסטינים בשבועות האחרונים מגיעה לשיאים חדשים. לצד זה אנו עדים לפיגועי יחידים בגדה, ואם נוסיף לכך את המציאות הכלכלית הקשה ברשות הפלסטינית – הרי שההתנגשות הבאה נמצאת מעבר לפינה והמחיר שלה יהיה ביטחוני, מדיני, כלכלי ומוסרי.
ההתמודדות עם הסוגיה הנפיצה רק בזירה הצבאית – ביטחונית כבר הוכיחה את כישלונה, נדרשים פה שינוי חשיבה והפנמה שאת הסכסוך לא ניתן לנהל לאורך זמן, אלא חייבים לפתור אותו סביב שולחן הדיונים, באמצעות חתירה לשתי מדינות. התוכניות כבר קיימות, צריך רק להוציאן מהמגירות, ולפעול ביחד ארה”ב ועם עם בנות בריתנו החדשות והישנות ממדינות ערב כדי להגיע להסכם היסטורי.
בין אם ראשי המפלגות ידברו על כך לפני מערכת הבחירות, ובין אם יפעלו כך אחריהן, מוטב כי כולם יבינו שרק תהליך מדיני אמיתי יגן על ישראל מפני יריביה באזור, מפני שופטים בהאג וגם מעצמה.
הכותב הוא אלוף (במיל.), מראשי יוזמת ז’נבה ולשעבר יו”ר מפלגת העבודה
