המרחק והעיסוק בצרות מבית מונעים מאתנו לתפוס ולאמוד עד תום את עומק הטרגדיה האמריקאית ואת היקף הסכנות הניצבות בימים אלה בפני ארה"ב ובפני החברה האמריקאית. סירובו העיקבי של הנשיא טראמפ לקבל את תוצאות הבחירות, מאות המסרים השקריים והמסיתים שהפיץ מדי יום ברשתות החברתיות, ובעיקר מסע ההסתה מן השישה בינואר שהוביל את ההמונים האלימים לגבעת הקפיטול, לכאורה בנסיון ההפיכה – כל אלה עודם משפיעים עמוקות על החברה האמריקנית, גם ביום שאחרי השבעת ביידן.
מקורות אמינים בארה"ב יודעים לספר, על סמך מידע מבוסס, שקיימת מחתרת מאורגנת היטב אשר ממשיכה לפעול מתחת לפני השטח, ולתכנן את מהלכיה הבאים. ככל שמתקדמת החקירה על הפריצה לגבעת הקפיטול ולהרס הרב שהשאירו ההמונים אחריהם, מתגלים גם שיתופי הפעולה של מספר חברי קונגרס עם מארגני מסע האלימות.
האלימות בה צפינו לראשונה בשישה בינואר מאיימת על עצם הדמוקרטיה בארה"ב. לא קשה להבין שיש מי שחושש בימים אלה לחיי הנשיא הנבחר, לחיי צוותו ולחיי חברי הקונגרס, אשר נתנו אם ידם לתהליכי הדחתו של הנשיא הפורש טראמפ.
לגלי האלימות הפוקדים את ארה"ב, לאוזלת היד בטיפול במגפת הקורונה ולמשבר הכלכלי העמוק יש כבר עתה, ובוודאי שיהיו גם בעתיד, השלכות על העולם כולו.
המצב המתואר עד כה חייב להדאיג גם את הציבור הישראלי, שאל לו להתמקד אך ורק בשאלות המועלות, ללא הרף, על ידי הפרשנים: האם ביידן יהיה טוב או רע לישראל!
כל מי שעקב אחר הקריירה ארוכת השנים של ביידן, מאז ימיו כסנטור צעיר ועד לימים אלה, יודע שהוא ידיד אמת של ישראל. כך או אחרת, כל ממשלה שתורכב בישראל אחרי הבחירות תצטרך לעמול קשה לתיקון היחסים עם המפלגה הדמוקרטית ואולם ידיד אין פירושו שעליו למלא אחר כל מאוויינו, ולהגשים את כל חלומותינו.
בעיות רבות וקשות נערמות על שולחן הנשיאות ואלו מצפות לטיפול דחוף והוגן, ובראש ובראשונה לאחות, עד כמה שאפשר, את הקרע העמוק בקרב העם האמריקאי. הרי הטראמפיזם יימשך גם אחרי טראמפ. נושאי חוץ, כגון האקלים, היחסים עם רוסיה ועם סין, בעיית הגרעין האיראני, ובעיות המזרח התיכון, כל אלה יצטרכו להמתין לימים טובים יותר.
אלה מאתנו, שמאמינים שפתרון צודק לסכסוך בינינו לבין הפלסטינאים הוא חיוני ואף קודם להרחבת קשרינו עם העולם הערבי, יצטרכו לחכות בסבלנות. לבו של ביידן במקום הנכון. הצוות המוביל, שמופקד על תחומי פעולה שונים, נמנה עם מיטב ידידי ישראל, ובבוא העת ניתן להסיק שישראל תחזור לשולחן הדיונים ותהווה מושא של מדיניות חוץ אמריקנית שפויה והוגנת יותר, שעולה בקנה אחד עם הנורמות הבינלאומיות. עד אז נקווה כי הקונצנזוס העולמי ביחס לפתרון שתי המדינות יביא גם לחיזוק תומכי השלום בקרב הישראלים והפלסטינים.
ובינתיים הבה ונתפלל לשלום אמריקה.
הכותבת היא ח"כית ודיפלומטית בכירה לשעבר, חברת ועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה.
המאמר פורסם במעריב, 25.1.21
