“בזכות הסמינר של יוזמת ז’נבה התקווה שלי לשלום מתקרבת למציאות”

מוחמד אלחיגה, שהשתתף במפגש שקיימנו לפעילים ישראלים ופלסטינים, שיתף את חוויותיו ותובנותיו בעקבות המפגש בהקשר האירועים האחרונים:

“הנאום של ביבי באו״ם וטענותיו שההתנחלויות לא בעיית הכיבוש; התגובה של עבאס שמבקש התנצלות הממשלה הבריטית על הצהרת בלפור ומשם הניצחון האדיר של קורבין בהנהגת הלייבור בריטניה; מותו של פרס, הדמות הישראלית האחרונה שזכתה בפרס נובל לשלום; כל זה במקביל להחמרת המצב הביטחוני בארץ הקודש – מי שקורא המילים הנ״ל יודע בדיוק שאין ניצוץ של תקוות שלום ורב-קיום אמיתי במזרח התיכון. בישראל הימין הקיצוני משתלט על הכל (כן, הכל) ובמקביל, הרשות הפלסטינית התחילה כנראה לספור את הימים הכי קשים עליה מאז מותו של מקים הרשום ערפאת, שחלק פרס נובל עם רבין ופרס.

זאת המציאות? לא. התקווה עדיין קיימת, נושמת ומתרחבת, וזה למרות שהמנהיגים שזכו בנובל אינם עמנו עוד, מנהיגים אמיצים שכן רוצים שלום אמיתי אינם בנמצא, וכל זה בנוסף לשנ״צ של הזירה הבינלאומית.

למרות הנ״ל, כן – אני מרגיש יותר אופטימי מאי-פעם, כערבי, פלסטיני, ישראלי ומוסלמי (ומה עוד? תקבעו לי אתם את הזהות שלי אין לי בעיה עם כך). כן, אני אופטימי לגבי העתיד, וזאת הריאליטי, זה השטח האמיתי , זה מה שלמדתי, ראיתי, הקשבתי ושמעתי בסמינר הישראלי-הפלסטיני של יוזמת ז’נבה. היה לי הכבוד להשתתף בסמינר ולייצג את המיעוט הערבי והפלסטיני בישראל. התוכן עצמו היה עשיר, עשיר מאוד. לא הסכמנו על הכל, וזו הנקודה הכי חשובה: היו לנו הרבה חילוקי-דעות, אבל סיכמנו שעובדים קודם על הדברים המשותפים בינינו על-מנת להוביל שינוי אמיתי בחברות שלנו. דיברנו על כל נושאי הליבה של הסכסוך: גבולות, פליטים, בטחון, ירושלים, הסכמי השלום השונים וכמובן יוזמת ז’נבה. למדנו יחד איך יהיה הגבול בינינו בדיוק, פיזית ופסיכולוגית. המשתתפים עצמם, ישראלים ופלסטינים, הביעו מוכנות להמשיך בשיתוף-פעולה אמיתי בכדי להשיג שלום הוגן ואמיתי ולשים קץ לכיבוש ולשנאה בין שני העמים. הצבנו לעצמנו מטרה חשובה: להמשיך לפעול ביחד למרות כל המצב המיואש מסביב, עם תוכנית עבודה רב-שנתית שתי החברות. בגלל כך ובזכות הסמינר של יוזמת ז’נבה אני מרגיש יותר בטוח והתקווה שלי לשלום נהיית יותר קרובה למציאות”

 

דניאל בן שלקח חלק גם הוא בסמינר, כתב:

“לפני כשבועיים חזרתי משליחות במסגרת יוזמת ז’נבה ובה נפגשנו ,ישראלים, פלסטינים ואירופים פעילים ביוזמת השלום. במפגש מרתק של סוף שבוע ארוך עסקנו בסכסוך הישראלי פלסטיני, דנו במצב הקיים, חלמנו על פתרונות בעתיד, אך בעיקר נפגשנו, פנים אל פנים, כבני אדם עם שכנינו הפלסטינים, השיחות היו מעמיקות, לפעמים דברנו בכאב ולפעמים שמענו בכאב, כל עם והנראטיב שלו, ואולי היה זה עיקר מטרת המפגש , אך לא הסתפקנו בכך, ניסינו לטוות קשרים אל הלב , להבין איש את מצוקות עמו ולהתוות דרכים לפתרון צודק ובר קיימא בין שני העמים השוכנים באותה ארץ ולא מצליחים לחיות יחד. חזרתי עם מסקנה אחת ברורה, שידעתי אותה קודם, אך הדחקתי עוד בהיותי חייל, מפקד וקצין ששירת בשטחים : אין לנו ברירה אחרת, אם חפצי חיים אנחנו עלינו לחתור ללא לאות להסכם של שתי מדינות לשני העמים. אין לנו ברירה, כי שני העמים נועדו לחיות יחד ,לנו ולפלסטינים אין ארץ אחרת להקים בה בית, על כן מחויבים אנחנו להמשיך ולהגשים את חזונו של שמעון פרס ולעשות ככל שנוכל להכרה הדדית בזכויות שני העמים למדינה חופשית וריבונית. ברוח זו אנו מצווים לפעול, וכך התחייבנו כל באי המפגש” 

עוד פוסטים

לשתף:

פוסטים נוספים

השובך: בית גידול לשלום

בסוף השבוע של 12-13 באפריל, הגיעו 18 משתתפים מהתנועה הבוגרת של החלוץ, אנשי חינוך ועשייה פוליטית בעבר או בהווה, לסדרת הרצאות ושיחות שעסקו בסכסוך ובפתרון מדיני, ובמחויבות ובאחריות תנועת החלוץ לפעול בנושא. שיתוף הפעולה בין יוזמת ז’נבה לתנועה קיבל את הכותרת – “השובך: בית גידול חלוצי לשלום ישראלי-פלסטיני”, ומהווה את ראשיתו של שיתוף פעולה בינינו.

קרא עוד »

קואליציית שתי המדינות בעוטף עזה

ב-11 באפריל יצאו משתתפי קואליציית שתי המדינות בהובלת יוזמת ז’נבה לסיור בעוטף עזה – הסיור החל בתצפית משדרות על עזה, המשיך לביקור באתר ההנצחה של קורבנות פסטיבל הנובה בחניון רעים, ולמפגש עם תושבות ניר עוז ונתיב העשרה שחלקו עימנו את התמודדותן ותפישותיהן על רקע אירועי שבעה באוקטובר, ואף את פועלן למען הסכם שלום – למרות ובגלל אותם אירועים. בסיור השתתפו נציגי ארגונים רבים החברים בקואליציית שתי המדינות וחיזקו את חשיבות החתירה המשותפת שלנו אל עבר פתרון שתי המדינות.

קרא עוד »

דיאלוג משותף

ב-8 באפריל הגיעו 20 נשים למפגש דיאלוג וסעודת איפטאר במושבה הגרמנית, חיפה, בהשתתפות שתי קבוצות מהתוכנית למנהיגות נשית: קבוצה אחת של נשים מהחברה הערבית בישראל וקבוצה שנייה של נשים יהודיות ישראליות. דיברנו על החשיבות של שותפות יהודית ערבית בעת הזו, על פיוס ישראלי-פלסטיני ועל היכולת שלנו לפעול ביחד בעבור פתרון מדיני.

קרא עוד »

מסיירות בקו התפר

ב-29 במרץ יצאה קבוצה דוברת רוסית מפרויקט המנהיגות הנשית, לבחון דרך הרגליים את ירושלים כאחת מסוגיות הליבה של הסכסוך.
הקבוצה סיירה על קו התפר שבין מזרח ומערב ירושלים ונגענו בסוגיות מדיניות, אזרחיות, היסטוריות ודנו בעתידה של ירושלים במסגרת הסכם.

קרא עוד »

סדנת משפיעניות דוברות רוסית

ב-13 במרץ, הצטרפה אלינו קבוצה של 20 ישראליות מהקהילה דוברת הרוסית בישראל, ברובן משפיעניות מדיה חברתית ועיתונאיות, לסדנת היכרות בנושא הסכסוך ופתרון שתי המדינות. הן למדו על הפתרונות לבעיות הליבה עם גדי בלטיאנסקי, ולאחר מכן השתתפו בדיון על מעורבות והשפעה אזורית עם חברת הכנסת לשעבר והמומחית למזרח התיכון קסניה סבטלובה.

קרא עוד »

שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות

תוכנית טראמפ

מרץ 22, 2020

תוכנית טראמפ, הידועה גם בשמה “עסקת המאה”, היא תוכנית ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני. לצד מתן דגש לנושא הכלכלי, עיקר התכנית הוא מימוש פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתוך אימוץ מובהק של הנרטיב הישראלי, המקנה עדיפות עליונה לעמדות הישראליות בסוגיות של ביטחון, ירושלים, התנחלויות ופליטים. בעוד ראש ממשלת ישראל הצהיר על נכונותו לקיים מו”מ על בסיס היוזמה, הפלסטינים סירבו לכך בטענה כי עקרונות התכנית נוגדים את החוק הבינלאומי והסכמים קודמים. התכנית, וסעיף הסיפוח החד צדדי של ההתנחלויות על ידי ישראל, ירדו מהפרק עם כינון הסכם נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות והפסדו של הנשיא טראמפ בבחירות.

הסכמי אוסלו

מרץ 22, 1993

הסכמי אוסלו – הסכמים שנחתמו ב-1993 ו-1995 בין ישראל לאש”ף, על יד ראש הממשלה יצחק רבין ויו”ר אשף יאסר ערפאת, הכוללים הכרה הדדית, הקמת רשות פלסטינית והסכמה לפתוח במו”מ על הסכם קבע ב-1999. במהלך תקופת שלטון נתניהו בין השנים 1996-1999 נחתמו הסכם חברון והסכם וואי, כחלק מהסכמי אוסלו, אך לא נפתח מו”מ להשגת הסכם שלום.

מלחמת העצמאות

מרץ 6, 1948

מלחמת העצמאות, שפרצה עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, סימנה את גבולותיה של המדינה החדשה שאך הוקמה. בהסכם שביתת הנשק שנחתם בהסכמי רודוס שורטט הקו הירוק, שהפך בפועל לגבולה של מדינת ישראל ומאז מוכר על ידי העולם כגבול הבינלאומי שלה.

מלחמת ששת הימים

מרץ 22, 1967

מלחמת ששת הימים הובילה לכיבוש יהודה ושומרון ומזרח ירושלים שמצויים מאז תחת שליטה ישראלית. גם רצועת עזה נכבשה מהמצרים והייתה תחת שליטה ישראלית מלאה עד לתוכנית ההתנתקות ב- 2005. תוצאות המלחמה אפשרו בניית התנחלויות יהודיות בשטחים שנכבשו שהביאו לערבוב אוכלוסיות בין שני העמים.

תוכנית אלון

מרץ 23, 1967

תוכנית אלון – תוכנית מדינית שניסח שר העבודה דאז יגאל אלון ופורסמה כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים. התוכנית, הציעה הסדר על בסיס הקו הירוק, לפיו השטחים שכבשה ישראל יחולקו בינה לבין ישות אוטונומית בשליטה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, ויצירת רצועת מעבר בין חבלי ארץ אלו, אשר תאפשר קשר של האוכלוסייה בין שני החלקים ומעבר חופשי מהגדה לנמל בעזה. התוכנית לא התקבלה על ידי ממשלת ישראל אך היוותה בסיס לתכניות ליישוב יהודים בחלק מהשטחים המוחזקים.

שתי מדינות לשני עמים

מרץ 22, 1972

“שתי מדינות לשני עמים” – בשנת 1972 פרסם אריה (לובה) אליאב, מי שהיה מזכ”ל מפלגת העבודה, את ספרו “ארץ הצבי” בו טבע לראשונה את המונח “שתי מדינות לשני עמים”. בספר, שמשרטט את תולדות המאבק על א”י מאז המאה ה- 19 ועד מלחמת ששת הימים, הציג אליאב הציע חזון של שתי מדינות, החיות זו בצד זו בשלום, ופועלות בשיתוף פעולה כלכלי, מסחרי, תרבותי ומדעי.

קולות ראשונים באש"ף בעד פתרון שתי המדינות

מרץ 22, 1973

קולות ראשונים באש”ף בעד פתרון שתי המדינות – סעיד חמאמי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, שנבחר להיות נציג אש”ף בלונדון החל לקדם הידברות פלסטינית- ישראלית על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. ב- 1977 הצהיר חמאמי כי “אש”ף מוכן להכיר בישראל תמורת פינוי גמור של הגדה המערבית ורצועת עזה והוא מוכן לדו-שיח על בסיס של הכרה הדדית”.

תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין

מרץ 22, 1978

תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין – תוכנית למתן אוטונומיה מנהלית לתושביה הפלסטינים של יהודה, שומרון ועזה. התוכנית, שנוסחה על רקע שיחות השלום בין ישראל למצרים נועדה לאפשר קיום ישות פלסטינית עצמאית שהיא פחות ממדינה. ללא התערבות ישראל. בפועל ישראל החליטה לא לקדם את התוכנית והיא ירדה מהפרק עם קבלת חוק ירושלים ב- 1980 האוסר על העברת סמכויות בעיר כולל בשטחים שנכבשו ב-67 לגורם אחר חוץ מישראל.

לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה

מרץ 22, 1988

כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ונוכח הודעת מלך ירדן על ניתוק הזיקה בינה לבין הגדה המערבית, הודיע אש”ף לראשונה על הכרה בעקרון שתי המדינות והכירה בזכות ישראל להתקיים. בעקבות ההצהרה, פתחה ארה”ב בדיאלוג רשמי עם אש”ף אשר מאז דבק בעקרון פתרון שתי המדינות.

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון

מרץ 22, 2000

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון, נערכה בשנת 2000 בראשות נשיא ארה”ב ביל קלינטון, ראש הממשלה אהוד ברק ויו”ר אש”ף, יאסר ערפאת. במהלך הוועידה הושגה התקדמות רבה בסוגיות כמו גבולות, ירושלים וסידורי ביטחון אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם כולל.

יוזמת קרי

מרץ 22, 2014

יוזמת קרי, מו”מ בהובלת מזכיר המדינה האמריקאי ג’ון קרי, במסגרתו הסכים עקרונית ראש הממשלה נתניהו להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67, ואילו ישראל קיבלה חבילת ערבויות מארה”ב הנוגעות לביטחונה. בשיחות נרשמה גם התקדמות בסוגיית הפליטים אך שני הצדדים לא הגיעו להסכמה, ולו עקרונית, בסוגיית ירושלים והשיחות הופסקו ללא הסכם.

ועידת טאבה

מרץ 22, 2001

ועידת טאבה – מפגש של צוותי המו”מ של הצדדים, אשר במהלכו הושגה התקדמות נוספת בדיונים, כולל בסוגיית הפליטים, אך נוכח הסמיכות לבחירות בישראל לא השתתפו במפגש שני המנהיגים ברק וערפאת והשיחות לא נמשכו לאחר הבחירות, בהן הפסיד ברק.

יוזמת השלום הערבית

מרץ 22, 2002

יוזמת השלום הערבית, שנודעה תחילה כיוזמת השלום הסעודית, היא תוכנית מדינית שהניח יורש העצר של ערב הסעודית, עבדאללה בן עבד אל עזיז, בפסגת הליגה הערבית ב- 2002. היוזמה קראה לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, לנסיגה ישראלית מהשטחים ולהקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. בתמורה, ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל. היוזמה אומצה על ידי חברות הליגה והפכה ליוזמה הערבית אושרה גם על ידי ליגת המדינות המוסלמיות.

מפת הדרכים

מרץ 25, 2002

מפת הדרכים – תכנית מדינית לפתרון הסכסוך שהוצגה על ידי נשיא ארה”ב ג’ורג’ בוש, ואשר התבססה על פתרון שתי המדינות, הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה, הקפאת הבניה בהתנחלויות וסיום הכיבוש שהחל ב-1967. הרשות הפלסטינית קיבלה את התוכנית, אך ממשלת ישראל הציגה 14 הסתייגויות ממנה.

יוזמת ז'נבה

מרץ 22, 2003

יוזמת ז’נבה נולדה עם הפסקתן של שיחות השלום בטאבה ב –2001. שר המשפטים הישראלי לשעבר יוסי ביילין ומזכ”ל אש”ף יאסר עבד רבו המשיכו לקיים שיחות במסלול לא רשמי במטרה לבחון האם ניתן להגיע להסכם קבע מפורט. במהלך כשנתיים של שיחות, אליהן הצטרפו מומחים ו אישי ציבור בולטים משני הצדדים ובהם שרים, חברי כנסת, בכירי מערכת הביטחון לשעבר, ראשי ערים, אנשי אקדמיה ורוח. בסופו של דבר, הושג מסמך מוסכם ומפורט הכולל פתרונות מלאים לכל הסוגיות שבמחלוקת לרבות הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שמירת גושי התנחלויות בידי ישראל, כינון שתי בירות בירושלים והסדר מלא לבעיית הפליטים, הסכמה על הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה לעצמאית והכרזה על קץ הסכסוך וסוף התביעות ההדדיות.

תוכנית ההתנתקות

מרץ 22, 2005

תוכנית ההתנתקות, שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון ב- 2005, לפינוי תושבי ההתנחלויות ברצועת עזה והשגת כוחות צה”ל לגבול הקו הירוק באזור זה. במקביל פונו ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון.

ועידת אנאפוליס

מרץ 22, 2007

ועידת אנאפוליס התקיימה באנאפוליס, ארה”ב, בהשתתפות נציגי ישראל, אש”ף, הקוורטט- האיחוד האירופי, ארצות- הברית, האו”ם, רוסיה ונציגים ממרבית מדינות הליגה הערבית. מטרת הוועידה הייתה להניע מחדש את תהליך השלום, שקפא מאז 2001 , ולסלול את הדרך למשא-ומתן לקראת הסכם קבע ישראלי-פלסטיני. המו”מ שהתקיים לאחר הוועידה קירב מאד בין הצדדים והושגו בו הנבות בנושאי הקמת המדינה הפלסטינית וסידורי ביטחון, אך הוא נפסק עם התפטרותו של אולמרט ללא חתימה על הסכם.

נאום בר-אילן

מרץ 22, 2009

נאום בר-אילן הוא נאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2009 במרכז בגין- סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
בנאום, בו פירט את חזונו המדיני בסוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני, הביע נתניהו לראשונה תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, בתנאי שזו תהיה מפורזת ושהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי.

תוכנית החלוקה של האו"ם

מרץ 21, 1947

תוכנית החלוקה של האו”ם, היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו”פ של האו”ם ואושרה ברוב קולות בעצרת הכללית של האום בכ”ט בנובמבר 1947. התוכנית, הציעה את חלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר לשלושה אזורים: מדינה יהודית דמוקרטית, מדינה ערבית דמוקרטית ושליטה בינלאומית ב-1% מהשטח שכולל את ירושלים ובית לחם. התוכנית אומצה על ידי הישוב היהודי בישראל ונדחתה על ידי ההנהגה הערבית בארץ.