תוכנית “מפת הדרכים” מציעה פתרון הדרגתי, רב-שלבי ורב-שנתי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בפיקוח ובסיוע ה”קוורטט” (הגוף הבינ”ל שמורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האו”ם ורוסיה) ובה יעד ליישוב סופי וכולל של הסכסוך הישראלי-פלסטיני עד שנת 2005.
עיקריה הם: הכרה הדדית בין ישראל והפלסטינים, מאבק רציני ויעיל של הרשות הפלסטינית בטרור,רפורמה מדינית ודמוקרטיזציה של הרשות הפלסטינית, הקפאת כל הבנייה בהתנחלויות ופירוק מאחזים שהוקמו לאחר מרס 2001, הפסקת תקיפת אזרחים לרבות גירוש והריסת בתים ותשתיות, סיוע בנירמול חיי הפלסטינים לרבות סיוע הומניטרי ונסיגה ישראלית משטחים שנכבשו אחרי פרוץ אנתיפאדת אל-אקצא. יעדה הסופי של “מפת הדרכים” הוא להביא את הצדדים לדון ולחתום על הסדר הקבע, שיביא ל”סיום הכיבוש הישראלי שהחל במלחמת 1967″, ויהווה הסכם שלום אמיתי וסופי בין הצדדים, מתוך תקווה שהסכם זה יוביל להכרה של כל העולם הערבי בזכותה של מדינת ישראל להתקיים.
מפת דרכים המבוססת על עשייה לפתרון קבע של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני
30 באפריל, 2003
המסמך הבא הנו מפת דרכים המבוססת על עשייה וחותרת ליעדים, הכוללת שלבים ברורים, מסגרות זמן, תאריכי יעד וציוני דרך, אשר מטרתה להשיג התקדמות באמצעות צעדים הדדיים, שיינקטו על-ידי שני הצדדים בתחום המדיני, הביטחוני, הכלכלי, ההומניטארי ובתחום הקמת מוסדות, בחסות ה’רביעייה’ (ארה”ב, האיחוד האירופי, האו”ם ורוסיה). היעד הוא הסדר סופי וכולל לסכסוך הישראלי-פלסטיני עד 2005, כפי שהוצג בנאום הנשיא בוש מה-24 ביוני והתקבל על-ידי האיחוד האירופי, רוסיה והאו”ם בהצהרות המינסטריאליות של ה’רביעייה’ מה-16 ביולי וה-17 בספטמבר.
פתרון של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני יושג אך ורק באמצעות הפסקת האלימות והטרור, כאשר תהיה לעם הפלסטיני מנהיגות הפועלת בהחלטיות נגד הטרור, המוכנה ומסוגלת לכונן דמוקרטיה פעילה המבוססת על סובלנות וחירות, ובאמצעות נכונות ישראלית לעשות את הנדרש להקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית, וקבלה ברורה וחד-משמעית על-ידי שני הצדדים של יעד ההסדר באמצעות משא-ומתן כמתואר להלן. ה’רביעייה’ תסייע ותאפשר את ביצוע התכנית, החל משלב I, לרבות שיחות ישירות בין הצדדים לפי הצורך. התכנית קובעת מסגרת זמן מציאותית ליישום. אולם, כתכנית המבוססת על עשייה, התקדמות מצריכה ותלויה במאמציהם הכנים של הצדדים ובמילוין של כל אחת מההתחייבויות המפורטות להלן. אם יקיימו הצדדים את התחייבויותיהם במהירות, אפשר שהמעבר במהלך ובין השלבים יחול מהר יותר מכפי שמצוין בתכנית. אי-עמידה בהתחייבויות תמנע התקדמות.
הסדר, שיידון בין הצדדים, יביא להופעתה של מדינה פלסטינית עצמאית, דמוקרטית ובת קיימא, השוכנת בשלום ובביטחון לצדה של ישראל ושכנותיה האחרות. ההסדר יפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ויסיים את הכיבוש, שהחל ב-1967, על בסיס יסודות ועידת מדריד, העיקרון של ‘שטחים תמורת שלום’, החלטות מועצת הביטחון 242, 338 ו-1397, הסכמים שהושגו בעבר בין הצדדים ויוזמת נסיך הכתר הסעודי עבדאללה – שאושרה על-ידי הליגה הערבית בפסגת ביירות – הקוראת לקבלת ישראל כשכנה השוכנת בשלום ובביטחון במסגרת של הסדר כולל. יוזמה זו הנה מרכיב חיוני במאמצים הבינלאומיים לקידום שלום כולל בכל הערוצים, לרבות הערוץ הסורי-ישראלי והערוץ הלבנוני-ישראלי.
ה’רביעייה’ תתכנס בקביעות בדרגים בכירים כדי להעריך את מעשי הצדדים ליישום התכנית. בכל שלב מצפים מהצדדים למלא אחר התחייבויותיהם במקביל, אלא אם כן צוין אחרת.
שלב I: הפסקת הטרור והאלימות, נורמליזציה של חיי הפלסטינים והקמת מוסדות פלסטיניים – מעתה ועד מאי 2003.
בשלב I נוטלים הפלסטינים על עצמם באופן מיידי וללא תנאי להפסיק את האלימות על פי הצעדים המפורטים להלן; על פעולה כזו להיות מלווה בצעדים תומכים מצד ישראל. הפלסטינים והישראלים מחדשים את שיתוף הפעולה הביטחוני על בסיס תכנית טנט להפסקת האלימות, הטרור וההסתה, באמצעות שירותי ביטחון פלסטיניים מאורגנים מחדש ויעילים. הפלסטינים לוקחים על עצמם לבצע רפורמה פוליטית מקיפה כהכנה לקראת קבלת מעמד מדינה, שתכלול ניסוח חוקה פלסטינית ובחירות חופשיות, הוגנות ופתוחות על בסיס צעדים אלה. ישראל נוקטת בכל הצעדים הנדרשים כדי לסייע לנורמליזציה של החיים הפלסטיניים. ישראל נסוגה משטחים פלסטיניים שנכבשו החל מה-28 בספטמבר 2000 ושני הצדדים מחזירים על כנו את הסטטוס קוו ששרר באותה העת, ככל שיתקדמו העשייה ושיתוף הפעולה הביטחוניים. ישראל תקפיא גם את כל פעילות ההתיישבות, בהתאם לדוח מיטשל.
בתחילת שלב I:
ההנהגה הפלסטינית מפרסמת הצהרה חד-משמעית, המדגישה את זכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון, והקוראת להפסקת אש מיידית וללא תנאי להפסקת הפעילות המזוינת וכל מעשי האלימות נגד ישראלים באשר הם. כל המוסדות הפלסטיניים הרשמיים שמים קץ להסתה נגד ישראל.
ההנהגה הישראלית מפרסמת הצהרה חד-משמעית, המאשרת את מחויבותה לחזון שתי המדינות – מדינה פלסטינית עצמאית, בת קיימא וריבונית, החיה בשלום ובביטחון לצד ישראל, כדברי הנשיא בוש, והקוראת להפסקה מיידית של האלימות נגד פלסטינים באשר הם. כל המוסדות הישראליים הרשמיים שמים קץ להסתה נגד פלסטינים.
ביטחון
הפלסטינים מצהירים על הפסקה חד-משמעית של האלימות והטרור ועושים מאמצים גלויים לעין בשטח על-מנת לעצור, לקטוע ולרסן יחידים וקבוצות, המבצעים ומתכננים התקפות אלימות נגד ישראלים באשר הם.
מנגנון ביטחון של הרשות הפלסטינית, שנבנה ומוקד מחדש, מתחיל לבצע פעולות מתמשכות, ממוקדות ויעילות המכוונות לעמוד מול כל אלה העוסקים בטרור ולפירוק תשתית ויכולות הטרור. דבר זה כולל את התחלתה של החרמת נשק בלתי חוקי וגיבוש רשות ביטחונית המנותקת מקשרים עם טרור ושחיתות.
ממשלת ישראל איננה נוקטת בפעולות המערערות את האמון, לרבות גירושים, התקפות על אזרחים, הפקעת ו/או הריסת בתים ורכוש של פלסטינים, כצעד ענישה או על מנת לאפשר בנייה ישראלית, הריסת מוסדות ותשתיות פלסטיניים וצעדים אחרים, שפורטו בתכנית העבודה של טנט.
בהסתמך על מנגנונים קיימים ועל משאבים הקיימים בשטח, מתחילים נציגי ה’רביעייה’ בבקרה לא רשמית ומתייעצים עם הצדדים על הקמתו והפעלתו של מנגנון בקרה רשמי.
יישום, כפי שהוסכם בעבר, של התכנית האמריקנית לבנייה מחדש, הכשרה וחידוש שיתוף פעולה ביטחוני בשיתוף עם מועצה מפקחת חיצונית (ארה”ב-מצרים-ירדן). תמיכה של ה’רביעייה’ במאמצים להשיג הפסקת אש מקיפה, שתחזיק מעמד.
כל ארגוני הביטחון הפלסטיניים מאוחדים לשלושה שירותים המדווחים לשר פנים בעל סמכות.
כוחות ביטחון פלסטיניים, שעברו ארגון והכשרה מחדש ומקביליהם בצה”ל מחדשים בהדרגה את שיתוף הפעולה הביטחוני והתחייבויות אחרות במסגרת יישום תכנית העבודה של טנט, לרבות פגישות קבועות בדרג בכיר, בהשתתפות אנשי ביטחון אמריקניים רשמיים.
מדינות ערב מנתקות את המימון הציבורי והפרטי ואת כל שאר סוגי התמיכה בקבוצות התומכות והעוסקות באלימות ובטרור.
כל התורמים המעניקים סיוע תקציבי לפלסטינים, מזרימים כספים אלה דרך חשבון ממשלתי יחיד של משרד האוצר הפלסטיני.
ככל שמתקדם היישום הביטחוני הכולל, נסוג צה”ל בהדרגה מאזורים הכבושים מאז ה-28 בספטמבר 2000, ושני הצדדים משיבים על כנו את הסטטוס קוו, ששרר לפני ה-28 בספטמבר 2000. כוחות ביטחון פלסטיניים מתפרסים באזורם המפונים על-ידי צה”ל.
בניית מוסדות פלסטיניים
פעילות מיידית להנעת תהליך אמין להכנת טיוטת חוקה לקראת הקמת מדינה פלסטינית. ועדת החוקה מפיצה במהירות האפשרית טיוטת חוקה פלסטינית, המבוססת על דמוקרטיה פרלמנטרית איתנה וקבינט עם ראש ממשלה בעל סמכות לצורך דיון/תגובה ציבורי(ת). ועדת חוקה מציעה טיוטת מסמך להגשה לאחר הבחירות לאישור המוסדות הפלסטיניים המתאימים.
מינוי ראש ממשלה או קבינט לתקופת מעבר, עם רשות מבצעת/גוף מקבל החלטות בעל(ת) סמכות.
ממשלת ישראל מאפשרת בצורה מרבית תנועה של בעלי משרות פלסטיניים לכינוסי המועצה המחוקקת הפלסטינית והקבינט, להדרכה ביטחונית מחודשת בפיקוח בינלאומי, פעילות אלקטורלית ופעילות רפורמיסטית אחרת, וצעדים תומכים נוספים הקשורים למאמצי הרפורמה.
המשך מינוי שרים פלסטיניים המוסמכים לבצע רפורמה יסודית. השלמת צעדים נוספים להשיג הפרדת רשויות אמיתית, לרבות רפורמות משפטיות פלסטיניות הנדרשות לשם כך.
הקמת ועדת בחירות פלסטינית עצמאית. המועצה המחוקקת הפלסטינית בוחנת ומשנה את חוק הבחירות.
יישום פלסטיני של ציוני דרך משפטיים, מנהליים וכלכליים, כפי שנקבע על-ידי כוח המשימה הבינלאומי לרפורמה הפלסטינית.
מוקדם ככל הניתן, ועל בסיס הצעדים המוזכרים לעיל, ובמסגרת של דיון פתוח ובחירת מועמדים/מערכת בחירות שקופה, המושתתת על הליך חופשי ורב-מפלגתי, מקיימים הפלסטינים בחירות חופשיות, פתוחות והוגנות.
ממשלת ישראל מאפשרת סיוע של כוח המשימה לבחירות, רישום מצביעים ותנועת מועמדים ונושאי תפקידים בבחירות. תמיכה בארגונים לא ממשלתיים המעורבים בהליך הבחירות.
ממשלת ישראל פותחת מחדש את לשכת המסחר הפלסטינית ומוסדות פלסטיניים סגורים אחרים במזרח ירושלים, על בסיס התחייבות שמוסדות אלה יפעלו אך ורק בהתאם להסכמים קודמים בין הצדדים.
היענות הומניטארית
ישראל נוקטת בצעדים לשיפור המצב ההומניטארי. ישראל והפלסטינים מיישמים במלואן את כל המלצות דוח ברטיני לשיפור התנאים ההומניטאריים, מסירים עוצרים ומקלים על המגבלות על תנועת בני אדם וסחורות, ומאפשרים גישה מלאה, חופשית ובלתי מופרעת לצוותים בינלאומיים והומניטאריים.
ועדת הקישור האד הוק (The ad hoc Liaison Committee) בוחנת את המצב ההומניטארי ואת הסיכויים לפיתוח כלכלי בגדה המערבית ובעזה, ופותחת במאמץ נרחב להשגת סיוע מתורמות, בכלל זה למאמץ הרפורמה.
ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית ממשיכות בהליך ניכוי הכנסות והעברת כספים, לרבות פיגורים, בהתאם למנגנון בקרה מוסכם ושקוף.
חברה אזרחית
המשך סיוע של תורמים, לרבות הגדלת המימון באמצעות ארגונים פרטיים התנדבותיים/ארגונים לא ממשלתיים, עבור תכניות “עם לעם”, פיתוח במגזר הפרטי ויוזמות של החברה האזרחית.
התנחלויות
ממשלת ישראל מפרקת לאלתר מאחזים שהוקמו מאז מארס 2001.
בהתאם לדו”ח מיטשל, ממשלת ישראל מקפיאה כל פעילות התנחלות (לרבות גידול טבעי של התנחלויות).
שלב II: מעבר – יוני 2003 – דצמבר 2003
בשלב השני מתמקדים המאמצים באפשרות להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות זמניים וסממני ריבונות, המבוססת על החוקה החדשה, כתחנת ביניים להסדר קבע. כפי שצויין, ניתן יהיה להגיע ליעד זה, כאשר לעם הפלסטיני תהיה הנהגה, שתפעל בנחרצות נגד הטרור ותהיה מוכנה ומסוגלת לבנות דמוקרטיה פעילה המבוססת על סובלנות וחירות. עם הנהגה כזו, בעלת מוסדות אזרחיים ומנגנוני ביטחון מתוקנים, יזכו הפלסטינים לתמיכתם הפעילה של ה’רביעייה’ והקהילייה הבינלאומית המורחבת, להקמת מדינה עצמאית ובת-קיימא.
ההתקדמות לשלב II תתבסס על שיפוט המבוסס על קונסנזוס של ה’רביעייה’ באשר לשאלה האם התנאים מתאימים להתקדמות, תוך לקיחה בחשבון של ביצועי שני הצדדים. בעניין המשך המאמץ לנרמל את חיי הפלסטינים, לכונן מוסדות פלסטיניים, שלב II מתחיל אחרי הבחירות הפלסטיניות ומסתיים בהקמתה האפשרית של מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות זמניים ב-2003. היעדים העיקריים שלו הם פעילות ביטחונית מתמשכת ומקיפה, שיתוף פעולה ביטחוני יעיל, המשך הנורמליזציה של החיים הפלסטיניים, כינון מוסדות, המשך הבנייה על בסיס המטרות שהותוו בשלב I וביסוסן, אשרור חוקה פלסטינית דמוקרטית, כינון רשמי של משרת ראש ממשלה, ייצוב הרפורמה הפוליטית והקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים.
ועידה בינלאומית: מכונסת על-ידי ה’רביעייה’, בהתייעצות עם הצדדים, מייד עם השלמתן המוצלחת של הבחירות הפלסטיניות, כדי לתמוך בשיקום הכלכלי הפלסטיני ולהניע תהליך, שיוביל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות זמניים.
פגישה כזו תהיה מקיפה ותושתת על היעד של שלום כולל במזרח התיכון (לרבות בין ישראל לסוריה ובין ישראל ללבנון) ועל העקרונות שצוינו במבוא למסמך זה.
מדינות ערב יחדשו את הקשרים עם ישראל, שהיו קיימים לפני האינתיפאדה (משרדי סחר וכו’).
חידוש המעורבות הרב-צדדית בסוגיות הכוללות מקורות מים אזוריים, איכות הסביבה, פיתוח כלכלי, פליטים ובקרת נשק.
חוקה חדשה למדינה פלסטינית דמוקרטית ועצמאית מושלמת ומאושרת על-ידי המוסדות הפלסטיניים המתאימים. בחירות נוספות נערכות, במידת הצורך, לאחר אישור החוקה החדשה.
קבינט לרפורמה בעל סמכויות, עם משרד ראש ממשלה, מוקם רשמית בהתאם לטיוטת החוקה.
המשך עשייה ביטחונית מקיפה, לרבות שיתוף פעולה ביטחוני יעיל על בסיס היסודות שהותוו בשלב I.
הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות זמניים, באמצעות תהליך של מעורבות ישראלית-פלסטינית, שתושק בוועידה הבינלאומית. כחלק מתהליך זה מיושמים הסכמים קודמים להבטחת רצף טריטוריאלי מרבי, לרבות פעילות נוספת בתחום ההתנחלויות, בד בבד עם הקמתה של מדינה פלסטינית בעלת גבולות זמניים.
תפקיד בינלאומי מוגבר בפיקוח על המעבר, בתמיכתה הפעילה, הרציפה והמעשית של ה’רביעייה’.
חברי ה’רביעייה’ מקדמים הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית, לרבות חברות אפשרית באו”ם.
שלב III: הסכם להסדר קבע וסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני 2005-2004
התקדמות לשלב III, המתבססת על החלטה פה-אחד של ה’רביעייה’, תוך לקיחה בחשבון של פעולות שני הצדדים ושל בקרת ה’רביעייה’. מטרותיו של שלב III הן ביסוס הרפורמה וייצוב המוסדות הפלסטיניים, פעילות ביטחונית פלסטינית רציפה ויעילה, וכן משא-ומתן ישראלי-פלסטיני, שמטרתו להגיע להסדר קבע ב-2005.
ועידה בינלאומית שנייה: מכונסת על-ידי ה’רביעייה’, בהתייעצות עם הצדדים, בתחילת 2004 כדי לאשר את ההסכם שהושג לגבי מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות זמניים ולהשיק רשמית תהליך הנתמך באופן פעיל, רציף ומעשי על-ידי ה’רביעייה’, שיוביל לפתרון של סטטוס קבוע סופי ב-2005, לרבות בנושאי הגבולות, ירושלים, פליטים והתנחלויות; וכן לתמוך בהתקדמות לקראת הסדר כולל במזרח-התיכון בין ישראל ולבנון, ובין ישראל וסוריה שיושג בהקדם האפשרי.
המשך התקדמות מקיפה ויעילה לגבי סדר היום של הרפורמה כפי שהותוותה על-ידי כוח המשימה כהכנה להסכם הסטטוס הסופי.
המשך פעילות ביטחונית רצופה ויעילה, ושיתוף פעולה ביטחוני רצוף ויעיל על בסיס היסודות שהותוו בשלב I.
מאמצים בינלאומיים לאפשר את הרפורמה ולייצב את המוסדות הפלסטיניים והכלכלה הפלסטינית, כהכנה להסכם סטטוס סופי.
הצדדים מגיעים להסכם סטטוס סופי, מקיף וקבוע, השם קץ לסכסוך הישראלי-פלסטיני ב-2005, באמצעות הסדר שיושג במשא-ומתן בין הצדדים, על בסיס החלטות מועצת הביטחון 242, 338 ו-1397, המסיים את הכיבוש שהחל ב-1967 וכולל פתרון מוסכם, צודק, הוגן ומציאותי לסוגיית הפליטים ופתרון, שיוסכם במשא-ומתן, על מעמדה של ירושלים, הלוקח בחשבון את החששות הפוליטיים והדתיים של שני הצדדים ומגן על האינטרסים הדתיים של יהודים, נוצרים ומוסלמים בעולם כולו, ומגשים את החזון של שתי המדינות, ישראל ומדינה פלסטינית ריבונית, עצמאית, דמוקרטית ובת-קיימא, השוכנות זו לצד זו בשלום ובביטחון.
הסכמה של מדינות ערב לנורמליזציה מלאה של היחסים עם ישראל וביטחון עבור כל מדינות האזור במסגרת שלום ישראלי-ערבי כולל.
יוזמת ז’נבה היא ארגון ללא כוונת רווח הפועל לקידום הסכם קבע בין מדינת ישראל לפלסטינים. מודל היוזמה לפתרון הסכסוך מגן על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ושל הפלסטינים וכולל הסכמה על סוף הסכסוך וקץ התביעות, פתרון של שתי מדינות לשני עמים עם הכרה הדדית וסידורי ביטחון, קביעת גבול ברור המאפשר סיפוח שטחים בהם מתגוררים רוב הישראלים החיים מעבר לקו הירוק, שמירה על ריבונות ישראל בשכונות היהודיות במזרח ירושלים, חופש תנועה ופולחן במקומות הקדושים ופתרון לבעית הפליטים הפלסטינים המבוסס על מעבר למדינה הפלסטינית ופיצוי כספי.
מרץ 22, 2020
תוכנית טראמפ, הידועה גם בשמה “עסקת המאה”, היא תוכנית ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני. לצד מתן דגש לנושא הכלכלי, עיקר התכנית הוא מימוש פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתוך אימוץ מובהק של הנרטיב הישראלי, המקנה עדיפות עליונה לעמדות הישראליות בסוגיות של ביטחון, ירושלים, התנחלויות ופליטים. בעוד ראש ממשלת ישראל הצהיר על נכונותו לקיים מו”מ על בסיס היוזמה, הפלסטינים סירבו לכך בטענה כי עקרונות התכנית נוגדים את החוק הבינלאומי והסכמים קודמים. התכנית, וסעיף הסיפוח החד צדדי של ההתנחלויות על ידי ישראל, ירדו מהפרק עם כינון הסכם נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות והפסדו של הנשיא טראמפ בבחירות.
מרץ 22, 1993
הסכמי אוסלו – הסכמים שנחתמו ב-1993 ו-1995 בין ישראל לאש”ף, על יד ראש הממשלה יצחק רבין ויו”ר אשף יאסר ערפאת, הכוללים הכרה הדדית, הקמת רשות פלסטינית והסכמה לפתוח במו”מ על הסכם קבע ב-1999. במהלך תקופת שלטון נתניהו בין השנים 1996-1999 נחתמו הסכם חברון והסכם וואי, כחלק מהסכמי אוסלו, אך לא נפתח מו”מ להשגת הסכם שלום.
מרץ 6, 1948
מלחמת העצמאות, שפרצה עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, סימנה את גבולותיה של המדינה החדשה שאך הוקמה. בהסכם שביתת הנשק שנחתם בהסכמי רודוס שורטט הקו הירוק, שהפך בפועל לגבולה של מדינת ישראל ומאז מוכר על ידי העולם כגבול הבינלאומי שלה.
מרץ 22, 1967
מלחמת ששת הימים הובילה לכיבוש יהודה ושומרון ומזרח ירושלים שמצויים מאז תחת שליטה ישראלית. גם רצועת עזה נכבשה מהמצרים והייתה תחת שליטה ישראלית מלאה עד לתוכנית ההתנתקות ב- 2005. תוצאות המלחמה אפשרו בניית התנחלויות יהודיות בשטחים שנכבשו שהביאו לערבוב אוכלוסיות בין שני העמים.
מרץ 23, 1967
תוכנית אלון – תוכנית מדינית שניסח שר העבודה דאז יגאל אלון ופורסמה כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים. התוכנית, הציעה הסדר על בסיס הקו הירוק, לפיו השטחים שכבשה ישראל יחולקו בינה לבין ישות אוטונומית בשליטה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, ויצירת רצועת מעבר בין חבלי ארץ אלו, אשר תאפשר קשר של האוכלוסייה בין שני החלקים ומעבר חופשי מהגדה לנמל בעזה. התוכנית לא התקבלה על ידי ממשלת ישראל אך היוותה בסיס לתכניות ליישוב יהודים בחלק מהשטחים המוחזקים.
מרץ 22, 1972
“שתי מדינות לשני עמים” – בשנת 1972 פרסם אריה (לובה) אליאב, מי שהיה מזכ”ל מפלגת העבודה, את ספרו “ארץ הצבי” בו טבע לראשונה את המונח “שתי מדינות לשני עמים”. בספר, שמשרטט את תולדות המאבק על א”י מאז המאה ה- 19 ועד מלחמת ששת הימים, הציג אליאב הציע חזון של שתי מדינות, החיות זו בצד זו בשלום, ופועלות בשיתוף פעולה כלכלי, מסחרי, תרבותי ומדעי.
מרץ 22, 1973
קולות ראשונים באש”ף בעד פתרון שתי המדינות – סעיד חמאמי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, שנבחר להיות נציג אש”ף בלונדון החל לקדם הידברות פלסטינית- ישראלית על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. ב- 1977 הצהיר חמאמי כי “אש”ף מוכן להכיר בישראל תמורת פינוי גמור של הגדה המערבית ורצועת עזה והוא מוכן לדו-שיח על בסיס של הכרה הדדית”.
מרץ 22, 1978
תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין – תוכנית למתן אוטונומיה מנהלית לתושביה הפלסטינים של יהודה, שומרון ועזה. התוכנית, שנוסחה על רקע שיחות השלום בין ישראל למצרים נועדה לאפשר קיום ישות פלסטינית עצמאית שהיא פחות ממדינה. ללא התערבות ישראל. בפועל ישראל החליטה לא לקדם את התוכנית והיא ירדה מהפרק עם קבלת חוק ירושלים ב- 1980 האוסר על העברת סמכויות בעיר כולל בשטחים שנכבשו ב-67 לגורם אחר חוץ מישראל.
מרץ 22, 1988
כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ונוכח הודעת מלך ירדן על ניתוק הזיקה בינה לבין הגדה המערבית, הודיע אש”ף לראשונה על הכרה בעקרון שתי המדינות והכירה בזכות ישראל להתקיים. בעקבות ההצהרה, פתחה ארה”ב בדיאלוג רשמי עם אש”ף אשר מאז דבק בעקרון פתרון שתי המדינות.
מרץ 22, 2000
ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון, נערכה בשנת 2000 בראשות נשיא ארה”ב ביל קלינטון, ראש הממשלה אהוד ברק ויו”ר אש”ף, יאסר ערפאת. במהלך הוועידה הושגה התקדמות רבה בסוגיות כמו גבולות, ירושלים וסידורי ביטחון אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם כולל.
מרץ 22, 2014
יוזמת קרי, מו”מ בהובלת מזכיר המדינה האמריקאי ג’ון קרי, במסגרתו הסכים עקרונית ראש הממשלה נתניהו להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67, ואילו ישראל קיבלה חבילת ערבויות מארה”ב הנוגעות לביטחונה. בשיחות נרשמה גם התקדמות בסוגיית הפליטים אך שני הצדדים לא הגיעו להסכמה, ולו עקרונית, בסוגיית ירושלים והשיחות הופסקו ללא הסכם.
מרץ 22, 2001
ועידת טאבה – מפגש של צוותי המו”מ של הצדדים, אשר במהלכו הושגה התקדמות נוספת בדיונים, כולל בסוגיית הפליטים, אך נוכח הסמיכות לבחירות בישראל לא השתתפו במפגש שני המנהיגים ברק וערפאת והשיחות לא נמשכו לאחר הבחירות, בהן הפסיד ברק.
מרץ 22, 2002
יוזמת השלום הערבית, שנודעה תחילה כיוזמת השלום הסעודית, היא תוכנית מדינית שהניח יורש העצר של ערב הסעודית, עבדאללה בן עבד אל עזיז, בפסגת הליגה הערבית ב- 2002. היוזמה קראה לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, לנסיגה ישראלית מהשטחים ולהקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. בתמורה, ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל. היוזמה אומצה על ידי חברות הליגה והפכה ליוזמה הערבית אושרה גם על ידי ליגת המדינות המוסלמיות.
מרץ 25, 2002
מפת הדרכים – תכנית מדינית לפתרון הסכסוך שהוצגה על ידי נשיא ארה”ב ג’ורג’ בוש, ואשר התבססה על פתרון שתי המדינות, הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה, הקפאת הבניה בהתנחלויות וסיום הכיבוש שהחל ב-1967. הרשות הפלסטינית קיבלה את התוכנית, אך ממשלת ישראל הציגה 14 הסתייגויות ממנה.
מרץ 22, 2003
יוזמת ז’נבה נולדה עם הפסקתן של שיחות השלום בטאבה ב –2001. שר המשפטים הישראלי לשעבר יוסי ביילין ומזכ”ל אש”ף יאסר עבד רבו המשיכו לקיים שיחות במסלול לא רשמי במטרה לבחון האם ניתן להגיע להסכם קבע מפורט. במהלך כשנתיים של שיחות, אליהן הצטרפו מומחים ו אישי ציבור בולטים משני הצדדים ובהם שרים, חברי כנסת, בכירי מערכת הביטחון לשעבר, ראשי ערים, אנשי אקדמיה ורוח. בסופו של דבר, הושג מסמך מוסכם ומפורט הכולל פתרונות מלאים לכל הסוגיות שבמחלוקת לרבות הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שמירת גושי התנחלויות בידי ישראל, כינון שתי בירות בירושלים והסדר מלא לבעיית הפליטים, הסכמה על הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה לעצמאית והכרזה על קץ הסכסוך וסוף התביעות ההדדיות.
מרץ 22, 2005
תוכנית ההתנתקות, שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון ב- 2005, לפינוי תושבי ההתנחלויות ברצועת עזה והשגת כוחות צה”ל לגבול הקו הירוק באזור זה. במקביל פונו ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון.
מרץ 22, 2007
ועידת אנאפוליס התקיימה באנאפוליס, ארה”ב, בהשתתפות נציגי ישראל, אש”ף, הקוורטט- האיחוד האירופי, ארצות- הברית, האו”ם, רוסיה ונציגים ממרבית מדינות הליגה הערבית. מטרת הוועידה הייתה להניע מחדש את תהליך השלום, שקפא מאז 2001 , ולסלול את הדרך למשא-ומתן לקראת הסכם קבע ישראלי-פלסטיני. המו”מ שהתקיים לאחר הוועידה קירב מאד בין הצדדים והושגו בו הנבות בנושאי הקמת המדינה הפלסטינית וסידורי ביטחון, אך הוא נפסק עם התפטרותו של אולמרט ללא חתימה על הסכם.
מרץ 22, 2009
נאום בר-אילן הוא נאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2009 במרכז בגין- סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
בנאום, בו פירט את חזונו המדיני בסוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני, הביע נתניהו לראשונה תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, בתנאי שזו תהיה מפורזת ושהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי.
מרץ 21, 1947
תוכנית החלוקה של האו”ם, היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו”פ של האו”ם ואושרה ברוב קולות בעצרת הכללית של האום בכ”ט בנובמבר 1947. התוכנית, הציעה את חלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר לשלושה אזורים: מדינה יהודית דמוקרטית, מדינה ערבית דמוקרטית ושליטה בינלאומית ב-1% מהשטח שכולל את ירושלים ובית לחם. התוכנית אומצה על ידי הישוב היהודי בישראל ונדחתה על ידי ההנהגה הערבית בארץ.