הסכם קמפ דייויד (1978)

שני הסכמי מסגרת לשלום במזרח התיכון אשר נחתמו ע”י נשיא ארה”ב ג`ימי קרטר, נשיא מצרים אנוואר סאדאת, וראש ממשלת ישראל מנחם בגין בעקבות מפגש מרתוני שקיימו בקמפ-דייוויד בארה”ב. ההסכמים קובעים שהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 הן הבסיס החוקי לשלום. ההסכם הראשון עסק בהחלת תכנית אוטונומיה בגדה המערבית (יו”ש) ורצועת עזה לקראת הסדר קבע והשני עסק בפרמטרים להסכם שלום בין ישראל למצרים.

מסמכי קמפ דייויד

מסגרת לשלום במזרח התיכון שהוסכם עליה בקמפ דוד מסגרת לחוזה שלום בין מצרים ובין ישראל
נחתמו בוושינגטון ביום 17 בספטמבר, 1978

מסגרת לשלום במזרח התיכון שהוסכם עליה בקמפ דוד

מוחמד אנואר אל-סאדאת, נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים, ומנחם בגין, ראש ממשלת ישראל, נפגשו עם ג’ימי קרטר, נשיא ארצות הברית של אמריקה בקמפ דוד, מן ה – 5 בספטמבר עד 17 בספטמבר, 1978, והסכימו על המסגרת דלקמן לשלום במזרח התיכון. הם מזמינים צדדים אחרים לסכסוך הערבי-ישראלי להצטרף אליה.

מסגרת

בהביאם בחשבון את הגורמים הללו, נחושים הצדדים בהחלטתם להגיע להסדר צודק, מקיף ובר-קיימא במזרח התיכון על ידי חתימתם של חוזי שלום המבוססים על החלטות מועצת הבטחון 242 ו- 338 על כל חלקיהן. מטרתם היא להשיג שלום ויחסי שכנות טובים. הם מכירים כי כדי שהשלום יתמיד, עליו להקיף את כל אלה שנפגעו באורח העמוק ביותר מן הסכסוך. לפיכך הם מסכימים כי מסגרת זו, לפי המתאים, מכוונת מצדם להוות בסיס
לשלום לא רק בין מצרים ובין ישראל אלא אף בין ישראל ובין כל אחת משכנותיה האחרות המוכנה לשאת ולתת בדבר שלום עם ישראל על בסיס זה. כשמטרה זו לנגד עיניהם הם הסכימו לפעול כאמור לקמן:

א. יהודה, שומרון וחבל עזה
1. מצרים, ישראל, ירדן ונציגי ערביי ארץ-ישראל צריכים להשתתף במשא-ומתן על פתרון בעיית ערביי ארץ-ישראל על כל היבטיה. כדי להשיג מטרה זו צריך שיתנהל משא-ומתן בדבר יהודה, שומרון וחבל עזה בשלושה שלבים:

א. מצרים וישראל מסכימות , כי כדי להבטיח העברה מסודרת ובדרכי שלום של הסמכות, ובהתחשב בצרכי הבטחון של כל הצדדים, יהיו הסדרי מעבר לגבי יהודה, שומרון וחבל עזה לתקופה שאינה עולה על חמש שנים. במטרה להעניק אוטונומיה מלאה לתושבים, ייסוגו, על-פי הסדרים אלה, המימשל הצבאי הישראלי ומינהלו האזרחי, לכשתיבחר בבחירות חופשיות על-ידי תושבי השטחים הללו רשות של מינהל עצמי, כדי להחליף את המימשל הצבאי הקיים. כדי לשאת-ולתת על פרטי הסדר לתקופת מעבר תוזמן ממשלת ירדן להצטרף למשא-ומתן על בסיס מסגרת זו. הסדרים חדשים אלה צריכים להתחשב כיאות הן
בעקרון העצמי של תושבי השטחים האלה והן בצרכי הבטחון הלגיטימיים של הצדדים המעורבים בדבר.

ב. מצרים, ישראל וירדן יסכימו על הדרכים לכינונה של רשות המינהל העצמי הנבחרת ביהודה, שומרון וחבל עזה. משלחות מצרים וירדן יוכלו לכלול ערבים ארצישראלים
מיהודה, שומרון וחבל עזה או ערבים ארצישראלים אחרים, כפי שיוסכם עליהם באורח הדדי. הצדדים ישאו ויתנו על הסכם אשר יגדיר את סמכויותיה של רשות המינהל העצמי, שיופעלו ביהודה, שומרון וחבל עזה. תהא נסיגה (a withdrawal) של כוחות מזויינים
ישראליים ותהיה פריסה מחדש של הכוחות הישראליים שיישארו לאיזורי בטחון שיפורטו. ההסכם יכלול גם הסדרים להבטחת בטחון הפנים והחוץ והסדר הציבורי. יוקם כוח משטרה מקומי חזק אשר יוכל לכלול אזרחים ירדניים. נוסף לכך, כוחות ישראליים וירדניים ישתתפו בסיורים משותפים ובאיוש עמדות פיקוח, כדי להבטיח את בטחון הגבולות.

ג. כאשר תיכון ותיחנך רשות המינהל העצמי (מועצה מינהלית) ביהודה, שומרון וחבל עזה תחל תקופת המעבר של חמש שנים. מוקדם ככל האפשר, אך לא יאוחר מן השנה השלישית לאחר תחילתה של תקופת המעבר, יתנהל משא-ומתן כדי לקבוע את המעמד הסופי של
יהודה, שומרון וחבל עזה ואת מערכת יחסיהם עם שכניהם, וכדי לכרות חוזה שלום בין ישראל ובין ירדן, וזאת עד לסיומה של תקופת המעבר. משא-ומתן זה יתנהל בין מצרים, ישראל, ירדן ונציגיהם הנבחרים של תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה. יכונסו שתי ועדות נפרדות, אך קשורות זו בזו, הוועדה האחת, המורכבת מנציגי ארבעת הצדדים, אשר ישאו ויתנו ויסכימו על המעמד הסופי של יהודה, שומרון וחבל עזה, ועל מערכת יחסיהם עם
שכניהם, והוועדה השניה, המורכבת מנציגי ישראל ומנציגי ירדן, כשאל האחרונים יצטרפו נציגיהם הנבחרים של תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה, כדי לשאת ולתת על חוזה השלום
בין ישראל ובין ירדן, תוך התחשבות בהסכם שהושג בדבר המעמד הסופי של יהודה, שומרון וחבל עזה. המשא-ומתן יתבסס על כל הוראותיה ועקרונותיה של החלטת מועצת
הבטחון של האו”ם 242. המשא-ומתן יקבע, בין שאר עניינים, את מיקומם של הגבולות ואת אופיים של הסדרי הבטחון. הפתרון שינבע מן המשא-ומתן חייב להכיר גם בזכויות החוקיות של ערביי ארץ-ישראל ובצרכיהם הצודקים. בדרך זו ישתתפו ערביי ארץ-ישראל
בקביעת עתידם הם באמצעות:

1) המשא-ומתן בין מצרים, ישראל, ירדן ונציגי התושבים של יהודה, שומרון וחבל עזה, כדי להסכים על המעמד הסופי של יהודה, שומרון וחבל עזה ועל נושאים תלויים ועומדים אחרים, עד לסיומה של תקופת המעבר.
2) הגשת הסכמתם להצבעה על-ידי הנציגים הנבחרים של תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה.
3) מתן אפשרות לנציגים הנבחרים של תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה להחליט כיצד יקיימו מינהל עצמי באופן המתיישב עם הוראות ההסכם אשר להם.
4) השתתפותם, כנקבע לעיל, בעבודתה של הוועדה הנושאת ונותנת בדבר חוזה השלום בין
ישראל ובין ירדן.

ד. יינקטו כל הצעדים הדרושים וייעשו כל ההסדרים כדי להבטיח את בטחונן של ישראל ושכנותיה במשך תקופת המעבר ולאחריה. כדי לסייע בהבטחת בטחון כאמור תכונן רשות
המינהל העצמי כוח משטרה מקומי חזק. הוא יורכב מתושבי יהודה, שומרון וחבל עזה. המשטרה תקיים קשר מתמיד, בענייני בטחון הפנים, עם קצינים ישראליים, ירדניים ומצריים שיתמנו לכך.

ה. במשך תקופת המעבר יהוו נציגיהן של מצרים, ישראל, ירדן ורשות המינהל העצמי ועדה מתמדת, כדי להחליט, מתוך הסכמה, על העקרונות להכנסתם של בני-אדם שעזבו את יהודה, שומרון וחבל עזה ב – 1967, יחד עם אמצעים נחוצים כדי למנוע אנדרלמוסיה ואי סדר. ועדה זו תוכל גם לטפל בנושאים אחרים בעלי עניין משותף.

ו. מצרים וישראל יפעלו זו עם זו, וכן עם צדדים מעוניינים אחרים, כדי לקבוע נהלים מוסכמים לשם ביצוע מהיר, צודק וקבוע של הפתרון לבעיית הפליטים.

ב. מצרים – ישראל
1. מצרים וישראל מתחייבות שלא להיזקק לאיום או לשימוש בכוח כדי ליישב חילוקי דעות. כל חילוקי דעות ייושבו באמצעי שלום, בהתאם להוראות סעיף 33 של מגילת האומות המאוחדות.

2. כדי להשיג שלום ביניהם, מסכימים הצדדים לשאת ולתת בתום לב, במטרה לחתום תוך שלושה חודשים מחתימת מסגרת זו על חוזה שלום ביניהם, כשהם מזמינים את הצדדים האחרים לסכסוך לפתוח בעת ובעונה אחת במשא-ומתן, ולחתום על חוזי שלום דומים,
במטרה להשיג שלום כולל באיזור. המסגרת לחתימת חוזה שלום בין מצרים ובין ישראל תנחה את המשא-ומתן לשלום ביניהם. הצדדים יסכימו על האופנים ועל לוח הזמנים
לביצוע התחייבויותיהם לפי החוזה.
ג. עקרונות נלווים
1. מצרים וישראל מצהירות כי העקרונות וההוראות המתוארים להלן צריך שיחולו על חוזי השלום בין ישראל ובין כל אחת משכנותיה – מצרים, ירדן, סוריה ולבנון.

2. החתומים יכוננו ביניהם מערכות יחסים שהן נורמליות לגבי מדינות השרויות בשלום האחת עם זולתה. לשם כך הם צריכים להתחייב לקיים את הוראותיה של מגילת האומות
המאוחדות. הצעדים שיש לנוקטם לעניין זה כוללים:

א) הכרה מלאה;
ב) ביטול חרם כלכלי;
ג) מתן ערובות לכך כי בתחום שיפוטם ייהנו אזרחיהם של הצדדים האחרים מן ההגנה של הליכי משפט הוגנים.

3. החתומים צריכים לבדוק אפשרויות לפיתוח כלכלי בהקשר של חוזי שלום סופיים, כדי לתרום לאווירת השלום, שיתוף הפעולה והידידות, שהיא מטרתם המשותפת.

4. ניתן להקים ועדות-תביעות, לשם יישוב הדדי של כל תביעות כספיות.

5. ארצות-הברית תוזמן להשתתף בשיחות על עניינים הקשורים באופני ביצועם של ההסכמים ועיבוד של לוח הזמנים להוצאה לפועל של התחייבויות הצדדים.

6. מועצת-הבטחון של האומות המאוחדות תתבקש לתמוך בחוזי השלום ולהבטיח כי לא יפרו את הוראותיהם. החברות הקבועות של מועצות-הבטחון יתבקשו לאשר את חוזי השלום, ולהבטיח כי הוראותיהם יכובדו. הן גם יתבקשו להתאים את מדיניותן ופעולותיהן להתחייבויות הכלולות במסגרת זו.

בשם הרפובליקה הערבית של מצרים: מוחמד אנואר אל-סאדאת
בשם ממשלת ישראל: מנחם בגין
ועד לחתימה: ג’ימי קרטר, נשיא ארצות-הברית של אמריקה מסגרת לכריתת חוזה שלום בין מצרים ובין ישראל

כדי להשיג שלום ביניהן, מסכימות ישראל ומצרים לשאת ולתת בתום לב, במטרה לכרות, תוך שלושה חודשים מחתימת מסגרת זו, חוזה שלום ביניהן.
מוסכם כי:
האתר שבו יתנהל המשא-ומתן יהיה תחת דגל האומות המאוחדות, במקום או במקומות שעליהם יוסכם באורח הדדי.

כל עקרונות החלטת האו”ם 242 יחולו בפתרון זה של הסכסוך בין ישראל ובין מצרים.

תנאי חוזה השלום יוצאו אל הפועל בין שנתיים עד שלוש שנים לאחר שייחתם חוזה השלום, אלא אם כן יוחלט אחרת בהסכמה הדדית.

הצדדים הסכימו על העניינים דלקמן:
(א) החלתה המלאה של ריבונות מצרית עד לגבול הבין לאומי המוכר בין מצרים ובין ארץ-ישראל המנדטורית;
(ב) הנסיגה של כוחות מזויינים ישראליים מסיני;
(ג) השימוש בשדות התעופה שהותירו הישראלים ליד אל-עריש, איתם, עציון ואופירה, למטרות אזרחיות בלבד, לרבות שימוש מסחרי אפשרי בידי כל האומות;
(ד) הזכות למעבר חופשי של אניות ישראליות דרך מפרץ-סואץ ותעלת-סואץ על בסיס אמנת
קונסטנטינופול מ – 1888 החלה על כל האומות; מיצרי טיראן ומפרץ-אילת הם נתיבי מים
בין-לאומיים, שיהיו פתוחים לכל האומות לחופש שיט וטיסה, בלתי מופרע ובלתי ניתן להתלייה;
(ה) סלילת כביש בין סיני ובין ירדן, ליד אילת, שבו יובטח מעבר חופשי לצרכי שלום, למצרים ולירדן; וכן
(ו) הצבת כוחות צבאיים כמפורט להלן. הצבת כוחות
א. לא יותר מדיביזיה אחת (ממוכנת או רגלית) של כוחות מזויינים מצריים תוצב בתוך איזור הנמצא כ – 50 קילומטר (ק”מ) ממזרח למפרץ סואץ ולתעלת-סואץ.
ב. רק כוחות האומות המאוחדות ומשטרה אזרחית, המצויידת בנשק קל לביצוע תפקידי משטרה רגילים, יוצבו בתוך איזור הנמצא מערבה מן הגבול הבין לאומי ומפרץ-אילת,
שרוחבו משתנה מ – 20 ל – 40 ק”מ.
ג. באיזור הנמצא בתחום 3 ק”מ ממזרח לגבול הבין-לאומי יהיו כוחות ישראליים מוגבלים, שלא יעלו על ארבעה גדודי חיל-רגלים, ומשקיפי האומות המאוחדות.
ד. יחידות משמר הגבול, שלא יעלו על שלושה גדודים, יתווספו למשטרה האזרחית בשמירת הסדר באיזור שלא נכלל לעיל.

התיחום המדוייק של האיזורים דלעיל יהיה כפי שיוחלט במהלך המשא-ומתן לשלום. יכול שיתקיימו תחנות לאתראה מוקדמת, כדי להבטיח מילויים של תנאי ההסכם.

כוחות האומות המאוחדות יוצבו: (א) בחלק מאיזור סיני הנמצא בתחום כ – 20 ק”מ מהים התיכון והגובל בגבול הבין-לאומי, ו – (ב) באיזור אופירה כדי להבטיח חופש מעבר
דרך מיצרי טיראן; וכוחות אלו לא יפונו אלא אם כן אישרה מועצת הבטחון של האומות המאוחדות פינוי כאמור בהצבעת פה אחד של חמש החברות הקבועות. לאחר שייחתם חוזה השלום, ולאחר שתושלם נסיגת הביניים, יכוננו יחסים נורמליים בין
מצרים ובין ישראל, ובכללם הכרה מלאה, לרבות יחסים דיפלומטיים, יחסי כלכלה ותרבות, שימת קץ לחרמות כלכליים ולמחסומים לתנועה חופשית של טובין ובני-אדם, והגנה הדדית על אזרחים באמצעות הליכי משפט הוגנים.
נסיגת ביניים בין שלושה עד תשעה חודשים לאחר חתימת חוזה השלום, ייסוגו כל הכוחות הישראליים מזרחה מהקו הנמשך מנקודה שממזרח לאל-עריש אל ראס-מוחמד. על המיקום המדוייק של קו זה יוחלט בהסכמה הדדית.

בשם הרפובליקה הערבית של מצרים: מוחמד אנואר אל-סאדאת
בשם ממשלת ישראל: מנחם בגין
ועד לחתימה: ג’ימי קרטר, נשיא ארצות-הברית של אמריקה.

עוד פוסטים

לשתף:

פוסטים נוספים

מפגש אסטרטגיה של קואליציית שתי המדינות

ב-9 בפברואר נפגשו במשרדי יוזמת ז’נבה ראשי הארגונים החברים בקואליציית שתי המדינות, עם יו”ר יוזמת ז’נבה, ד”ר יוסי ביילין, לשיחה על המלחמה והיום שחרי. לאחריה התקיים דיון פנימי באתגרי השעה של החברה האזרחית, בהזדמנויות לקידום השלום, ובפעילות הקואליציה בחודשים הקרובים.

קרא עוד »

סמינר הכשרה לצעירים מובילים

קבוצה של צעירים מובילים הפעילים במחאות ברחבי הארץ, בקמפוסים, ובמפלגות הגיעו בתאריכים 9-10 בפברואר לסמינר הכשרה והענקת כלים לקידום השלום ולסיום הסכסוך. במהלך יומיים עמוסים, המשתתפים למדו על העבר, ההווה, ועל העתיד של הסכסוך מיו”ר יוזמת ז’נבה, ד”ר יוסי ביילין, ד”ר שאול אריאלי, מראשי היוזמה, הפעילה הפלסטינית ניבין סנדוקה ועוד רבים אחרים.

קרא עוד »

דו”ח שנתי 2023

2023 היתה מהקשות בתולדות המדינה. אזהרות כלליות מהעבר התממשו,
תוך תשלום מחירים נוראיים מאלה שניתן היה לדמיין.
שנה שהתחילה בניסיון של אלה המתעקשים לשלוט על עם אחר לפגוע ביסודות
הדמוקרטיה, שנה שהסתיימה בניפוץ כואב של אשליות ניהול הסכסוך.

קרא עוד »

שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות

תוכנית טראמפ

מרץ 22, 2020

תוכנית טראמפ, הידועה גם בשמה “עסקת המאה”, היא תוכנית ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני. לצד מתן דגש לנושא הכלכלי, עיקר התכנית הוא מימוש פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתוך אימוץ מובהק של הנרטיב הישראלי, המקנה עדיפות עליונה לעמדות הישראליות בסוגיות של ביטחון, ירושלים, התנחלויות ופליטים. בעוד ראש ממשלת ישראל הצהיר על נכונותו לקיים מו”מ על בסיס היוזמה, הפלסטינים סירבו לכך בטענה כי עקרונות התכנית נוגדים את החוק הבינלאומי והסכמים קודמים. התכנית, וסעיף הסיפוח החד צדדי של ההתנחלויות על ידי ישראל, ירדו מהפרק עם כינון הסכם נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות והפסדו של הנשיא טראמפ בבחירות.

הסכמי אוסלו

מרץ 22, 1993

הסכמי אוסלו – הסכמים שנחתמו ב-1993 ו-1995 בין ישראל לאש”ף, על יד ראש הממשלה יצחק רבין ויו”ר אשף יאסר ערפאת, הכוללים הכרה הדדית, הקמת רשות פלסטינית והסכמה לפתוח במו”מ על הסכם קבע ב-1999. במהלך תקופת שלטון נתניהו בין השנים 1996-1999 נחתמו הסכם חברון והסכם וואי, כחלק מהסכמי אוסלו, אך לא נפתח מו”מ להשגת הסכם שלום.

מלחמת העצמאות

מרץ 6, 1948

מלחמת העצמאות, שפרצה עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, סימנה את גבולותיה של המדינה החדשה שאך הוקמה. בהסכם שביתת הנשק שנחתם בהסכמי רודוס שורטט הקו הירוק, שהפך בפועל לגבולה של מדינת ישראל ומאז מוכר על ידי העולם כגבול הבינלאומי שלה.

מלחמת ששת הימים

מרץ 22, 1967

מלחמת ששת הימים הובילה לכיבוש יהודה ושומרון ומזרח ירושלים שמצויים מאז תחת שליטה ישראלית. גם רצועת עזה נכבשה מהמצרים והייתה תחת שליטה ישראלית מלאה עד לתוכנית ההתנתקות ב- 2005. תוצאות המלחמה אפשרו בניית התנחלויות יהודיות בשטחים שנכבשו שהביאו לערבוב אוכלוסיות בין שני העמים.

תוכנית אלון

מרץ 23, 1967

תוכנית אלון – תוכנית מדינית שניסח שר העבודה דאז יגאל אלון ופורסמה כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים. התוכנית, הציעה הסדר על בסיס הקו הירוק, לפיו השטחים שכבשה ישראל יחולקו בינה לבין ישות אוטונומית בשליטה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, ויצירת רצועת מעבר בין חבלי ארץ אלו, אשר תאפשר קשר של האוכלוסייה בין שני החלקים ומעבר חופשי מהגדה לנמל בעזה. התוכנית לא התקבלה על ידי ממשלת ישראל אך היוותה בסיס לתכניות ליישוב יהודים בחלק מהשטחים המוחזקים.

שתי מדינות לשני עמים

מרץ 22, 1972

“שתי מדינות לשני עמים” – בשנת 1972 פרסם אריה (לובה) אליאב, מי שהיה מזכ”ל מפלגת העבודה, את ספרו “ארץ הצבי” בו טבע לראשונה את המונח “שתי מדינות לשני עמים”. בספר, שמשרטט את תולדות המאבק על א”י מאז המאה ה- 19 ועד מלחמת ששת הימים, הציג אליאב הציע חזון של שתי מדינות, החיות זו בצד זו בשלום, ופועלות בשיתוף פעולה כלכלי, מסחרי, תרבותי ומדעי.

קולות ראשונים באש"ף בעד פתרון שתי המדינות

מרץ 22, 1973

קולות ראשונים באש”ף בעד פתרון שתי המדינות – סעיד חמאמי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, שנבחר להיות נציג אש”ף בלונדון החל לקדם הידברות פלסטינית- ישראלית על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. ב- 1977 הצהיר חמאמי כי “אש”ף מוכן להכיר בישראל תמורת פינוי גמור של הגדה המערבית ורצועת עזה והוא מוכן לדו-שיח על בסיס של הכרה הדדית”.

תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין

מרץ 22, 1978

תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין – תוכנית למתן אוטונומיה מנהלית לתושביה הפלסטינים של יהודה, שומרון ועזה. התוכנית, שנוסחה על רקע שיחות השלום בין ישראל למצרים נועדה לאפשר קיום ישות פלסטינית עצמאית שהיא פחות ממדינה. ללא התערבות ישראל. בפועל ישראל החליטה לא לקדם את התוכנית והיא ירדה מהפרק עם קבלת חוק ירושלים ב- 1980 האוסר על העברת סמכויות בעיר כולל בשטחים שנכבשו ב-67 לגורם אחר חוץ מישראל.

לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה

מרץ 22, 1988

כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ונוכח הודעת מלך ירדן על ניתוק הזיקה בינה לבין הגדה המערבית, הודיע אש”ף לראשונה על הכרה בעקרון שתי המדינות והכירה בזכות ישראל להתקיים. בעקבות ההצהרה, פתחה ארה”ב בדיאלוג רשמי עם אש”ף אשר מאז דבק בעקרון פתרון שתי המדינות.

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון

מרץ 22, 2000

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון, נערכה בשנת 2000 בראשות נשיא ארה”ב ביל קלינטון, ראש הממשלה אהוד ברק ויו”ר אש”ף, יאסר ערפאת. במהלך הוועידה הושגה התקדמות רבה בסוגיות כמו גבולות, ירושלים וסידורי ביטחון אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם כולל.

יוזמת קרי

מרץ 22, 2014

יוזמת קרי, מו”מ בהובלת מזכיר המדינה האמריקאי ג’ון קרי, במסגרתו הסכים עקרונית ראש הממשלה נתניהו להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67, ואילו ישראל קיבלה חבילת ערבויות מארה”ב הנוגעות לביטחונה. בשיחות נרשמה גם התקדמות בסוגיית הפליטים אך שני הצדדים לא הגיעו להסכמה, ולו עקרונית, בסוגיית ירושלים והשיחות הופסקו ללא הסכם.

ועידת טאבה

מרץ 22, 2001

ועידת טאבה – מפגש של צוותי המו”מ של הצדדים, אשר במהלכו הושגה התקדמות נוספת בדיונים, כולל בסוגיית הפליטים, אך נוכח הסמיכות לבחירות בישראל לא השתתפו במפגש שני המנהיגים ברק וערפאת והשיחות לא נמשכו לאחר הבחירות, בהן הפסיד ברק.

יוזמת השלום הערבית

מרץ 22, 2002

יוזמת השלום הערבית, שנודעה תחילה כיוזמת השלום הסעודית, היא תוכנית מדינית שהניח יורש העצר של ערב הסעודית, עבדאללה בן עבד אל עזיז, בפסגת הליגה הערבית ב- 2002. היוזמה קראה לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, לנסיגה ישראלית מהשטחים ולהקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. בתמורה, ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל. היוזמה אומצה על ידי חברות הליגה והפכה ליוזמה הערבית אושרה גם על ידי ליגת המדינות המוסלמיות.

מפת הדרכים

מרץ 25, 2002

מפת הדרכים – תכנית מדינית לפתרון הסכסוך שהוצגה על ידי נשיא ארה”ב ג’ורג’ בוש, ואשר התבססה על פתרון שתי המדינות, הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה, הקפאת הבניה בהתנחלויות וסיום הכיבוש שהחל ב-1967. הרשות הפלסטינית קיבלה את התוכנית, אך ממשלת ישראל הציגה 14 הסתייגויות ממנה.

יוזמת ז'נבה

מרץ 22, 2003

יוזמת ז’נבה נולדה עם הפסקתן של שיחות השלום בטאבה ב –2001. שר המשפטים הישראלי לשעבר יוסי ביילין ומזכ”ל אש”ף יאסר עבד רבו המשיכו לקיים שיחות במסלול לא רשמי במטרה לבחון האם ניתן להגיע להסכם קבע מפורט. במהלך כשנתיים של שיחות, אליהן הצטרפו מומחים ו אישי ציבור בולטים משני הצדדים ובהם שרים, חברי כנסת, בכירי מערכת הביטחון לשעבר, ראשי ערים, אנשי אקדמיה ורוח. בסופו של דבר, הושג מסמך מוסכם ומפורט הכולל פתרונות מלאים לכל הסוגיות שבמחלוקת לרבות הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שמירת גושי התנחלויות בידי ישראל, כינון שתי בירות בירושלים והסדר מלא לבעיית הפליטים, הסכמה על הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה לעצמאית והכרזה על קץ הסכסוך וסוף התביעות ההדדיות.

תוכנית ההתנתקות

מרץ 22, 2005

תוכנית ההתנתקות, שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון ב- 2005, לפינוי תושבי ההתנחלויות ברצועת עזה והשגת כוחות צה”ל לגבול הקו הירוק באזור זה. במקביל פונו ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון.

ועידת אנאפוליס

מרץ 22, 2007

ועידת אנאפוליס התקיימה באנאפוליס, ארה”ב, בהשתתפות נציגי ישראל, אש”ף, הקוורטט- האיחוד האירופי, ארצות- הברית, האו”ם, רוסיה ונציגים ממרבית מדינות הליגה הערבית. מטרת הוועידה הייתה להניע מחדש את תהליך השלום, שקפא מאז 2001 , ולסלול את הדרך למשא-ומתן לקראת הסכם קבע ישראלי-פלסטיני. המו”מ שהתקיים לאחר הוועידה קירב מאד בין הצדדים והושגו בו הנבות בנושאי הקמת המדינה הפלסטינית וסידורי ביטחון, אך הוא נפסק עם התפטרותו של אולמרט ללא חתימה על הסכם.

נאום בר-אילן

מרץ 22, 2009

נאום בר-אילן הוא נאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2009 במרכז בגין- סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
בנאום, בו פירט את חזונו המדיני בסוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני, הביע נתניהו לראשונה תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, בתנאי שזו תהיה מפורזת ושהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי.

תוכנית החלוקה של האו"ם

מרץ 21, 1947

תוכנית החלוקה של האו”ם, היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו”פ של האו”ם ואושרה ברוב קולות בעצרת הכללית של האום בכ”ט בנובמבר 1947. התוכנית, הציעה את חלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר לשלושה אזורים: מדינה יהודית דמוקרטית, מדינה ערבית דמוקרטית ושליטה בינלאומית ב-1% מהשטח שכולל את ירושלים ובית לחם. התוכנית אומצה על ידי הישוב היהודי בישראל ונדחתה על ידי ההנהגה הערבית בארץ.