יוזמת ז’נבה היא ארגון ללא כוונת רווח הפועל לקידום הסכם קבע בין מדינת ישראל לפלסטינים. מודל היוזמה לפתרון הסכסוך מגן על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ושל הפלסטינים וכולל הסכמה על סוף הסכסוך וקץ התביעות, פתרון של שתי מדינות לשני עמים עם הכרה הדדית וסידורי ביטחון, קביעת גבול ברור המאפשר סיפוח שטחים בהם מתגוררים רוב הישראלים החיים מעבר לקו הירוק, שמירה על ריבונות ישראל בשכונות היהודיות במזרח ירושלים, חופש תנועה ופולחן במקומות הקדושים ופתרון לבעית הפליטים הפלסטינים המבוסס על מעבר למדינה הפלסטינית ופיצוי כספי.
כיהן כמנכ”ל משרד החוץ בין השנים 1980-1987. עמד בראש משלחות ישראל במו”מ עם מצרים ולבנון וכן פעל רבות להחזיר את היחסים הדיפלומטיים עם מדינות אפריקה. עם פרישתו קיבל תואר של שגריר מיוחד. השתתף בועידת השלום במדריד ושימש כיו”ר ועדה בשיחות המולטילטראליות במסגרת תהליך השלום. כיהן כנשיא המועצה הישראלית ליחסי חוץ והיה אחד ממייסדי של הברית הבינלאומית לשלום ישראלי-ערבי.
ראש עיריית כרמיאל משנת 1989, לשעבר יו”ר מרכז השלטון המקומי בישראל (1994-2009). ב-1986 התמנה ליועץ שר החינוך והתרבות. במסגרת תפקידו במרכז השלטון המקומי, היה אלדר גם פעיל בזירה העולמית, בין השאר כחבר ההנהלה המצומצמת של ארגון מרכזי השלטון המקומי בעולם. בשנים 2002-2004 כיהן כסגן נשיא LACDE – הארגון העולמי של הרשויות המקומיות לטיפול באסונות ומקרי חירום.
מנכ”לית המרכז הרעיוני – חינוכי של בית ברל ויושבת ראש “מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל”. לשעבר ח”כ מטעם מפלגת העבודה, שמשה כסגן יו”ר ראש הכנסת והייתה חברה בועדות כנסת שונות. בנוסף, מילאה מגוון תפקידים בכירים דיפלומטיים בשירות החוץ. בשנת 2007 הייתה האישה הראשונה המועמדת לנשיאות המדינה.
יו”ר ראש הועד המנהל של החברה להגנת הטבע. יו”ר מר”צ בין השנים 2008 – 2012. בשנת 1988 נבחר לכנסת ישראל מטעם מפ”ם וכיהן בועדות שונות. כיהן כשר החקלאות בממשלתו של אהוד ברק ב- 1999. בכנסת ה-17 כיהן כיו”ר ועדת האתיקה וכחבר בועדות שונות. מילא תפקיד מרכזי בגיבוש הסדר הפיצויים למפוני גוש קטיף, והוביל את מאבקי האופוזיציה בוועדת הכספים. פועל לקידום פתרון בעיית הבדואים בנגב.
איש ציבור ישראלי, לשעבר ח”כ מטעם מפלגת העבודה אשר כיהן כיו”ר הכנסת ה-15 ויו”ר הסוכנות היהודית. שירת בחטיבת הצנחנים והשתחרר בדרגת סגן. בשנת 1988 נבחר בורג לכנסת מטעם מפלגת העבודה. בכנסת ה-13 היה יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. בורג כתב מספר ספרי הגות ועיון וכן מאמרים רבים בהקשר הציבורי – מדיני.
חוקר את הסכסוך הישראלי- פלסטיני ומלווה את התהליך המדיני על כל סוגיותיו, מהמומחים המובילים בכל הקשור בתוואי הגבול וגדר ההפרדה. עמד בראש מנהלת הסכם הביניים בתקופת ממשלת רבין וכראש מנהלת המו”מ להסדר קבע בממשלת ברק. מאז פרש מצה”ל ב-2001, מקדיש זמן רב לקידום הסכם בין ישראל והפלסטינים. מיוזמי ומובילי “הסכם ז’נבה”, חוקר בכיר בקרן לשיתוף פעולה כלכלי וחבר הנהלת המועצה לשלום ולביטחון.
חברת כנסת מטעם סיעת “שינוי” בכנסת ה- 16. שימשה בין היתר סגנית יו”ר הכנסת, חברה בועדת החוקה, חוק ומשפט; יו”ר ועדה לקידום מעמד האישה; חברה למאבק בנגע הסמים; חברה בשדולה לפורום המזרח התיכון של הכנסת; חברה בשדולה למען איכות הסביבה וחברה בשדולה להשכלה גבוהה בישראל. הייתה חברת הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, עורכת הביטאונים של הלשכה ויו”ר פורום הנשים של המפלגה.
הרמטכ”ל ה- 15 של צה”ל. כיהן כיו”ר דירקטוריון קבוצת תה”ל ודירקטור בקבוצת “קרדן”. שירותו בצה”ל זיכה אותו באותות הוקרה והוביל אותו, בתפקידים רבים ומגוונים, בהם כקצין אג”מ של פיקוד המרכז, מפקד חטיבת הצנחנים, ראש אגף המודיעין, אלוף פיקוד מרכז, לתפקיד ראש המטה הכללי. היה חבר בכיר בצוות שיחות השלום בקמפ דיוויד.
יועץ תקשורת, במשך שנים רבות שימש כדובר ש”ס ומקורב למשפחת הרב עובדיה יוסף. שימש כיועצו של בנימין נתניהו לענייני חרדים. סודרי הוא אחד מחותמי יוזמת ז’נבה ופועל להגברת התמיכה בקרב הציבור החרדי בהסכם שלום עם הפלסטינים.
מראשי שירות הביטחון הכללי. שירת בפלמ”ח כלוחם, ולאחר מכן הצטרף לשירות הביטחון הכללי.שימש כדירקטור בתעשייה האווירית, כחבר במועצה הציבורית של תנועת “המפקד הלאומי” ובתפקידים ציבוריים נוספים. ב-30 בנובמבר 2003 התראיין לעיתונות, וביחד עם עמי איילון, יעקב פרי וכרמי גילון קרא לשרון להגיע להסכם עם הפלסטינים, ולהבין כי קיים צד שני לסכסוך, אשר סבלו הוא גורם מרכזי להמשך הסכסוך.
מזכ”ל התאחדות חקלאי ישראל יו”ר קרן חבצלת וקרנות הקבה”א בין השנים 2009- 2012. כיהן כחבר כנסת מטעם מרצ בין השנים 1999-2009. ממייסדי “שלום עכשיו”, שימש מזכיר מפ”מ (1990-1992), הנציג הבכיר של הקיבוץ הארצי, מרצ, שלום עכשיו וגבעת חביבה בארה”ב (1993-1996), מזכיר הקיבוץ הארצי (1996-1999).
מחשובי הסופרים בישראל. משמש מרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. חתן פרס ישראל לספרות לשנת 1995. יצירתו של יהושע זוכה להכרה רחבה, בישראל ובעולם. זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובכללם פרס ביאליק ופרס ישראל לספרות. ספרו “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש” בתרגומו האנגלי נכלל ברשימת מאה הספרים הטובים לשנת 2006 של הניו יורק טיימס ושל המגזין “פאבלישרס ויקלי”.
סופרת עיתונאית ומרצה לתנ”ך. בעלת תואר ראשון בתנ”ך ותואר שני ביהדות מטעם בית המדרש לרבנים, מכון שכטר, ירושלים. עבדה בעריכה בהוצאת ידיעות אחרונות במשך חמש שנים וייסדה בה סדרה בשם “יהדות כאן ועכשיו”. מרצה בבית המדרש של התנועה ליהדות מתקדמת ובאוניברסיטה הפתוחה. ברנדס מעורבת בנושאים ציבוריים אקטואליים ומפרסמת מאמרים בעיתונים שונים.
חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. היה תת אלוף וראש החטיבה לתכנון אסטר’ באג”ת. ברום נטל חלק במשא ומתן לשלום עם הפלסטינים, ירדן וסוריה, ובשיחות על ביטחון אזורי במזרח התיכון בשנות ה-1990. בשנת 2000 היה סגן היועץ לביטחון לאומי ובין השנים 2005 – 2006 היה חבר בוועדת מרידור. תחומי המחקר העיקריים שלו הם יחסי ישראל-פלסטינים ודוקטרינת הביטחון הלאומי.
מנכ”ל יוזמת ז’נבה מאז היווסדה ועד היום. בין השנים 1999 ל-2001 שימש כיועץ התקשורת של ראש הממשלה אהוד ברק והיה חבר בצוותי המשא ומתן עם סוריה והפלסטינים. מילא שורה של תפקידים בשירות החוץ ובין השנים 1995 ל- 1998 שירת כדובר שגרירות ישראל בוושינגטון. בעברו היה חבר מערכת “ידיעות אחרונות” ככתב ועורך. בעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד ובעל תואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית.
מרצה בחוג לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. שימש גם ראש החוג לכלכלה. בין השנים 2005 עד 2012 עמד בראש התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון-ליר. היה חוקר ומרצה אורח באוניברסיטאות ברקלי, סטנפורד, פן, New School וב – SOAS בלונדון. עבד ככלכלן בכיר במחלקת המחקר של בנק ישראל וכיועץ לבנק העולמי.
לשעבר סגנית ראש המועצה לביטחון לאומי, לשעבר קצינת ח”ן ראשית. במסגרת תפקידה עסקה בסוגיות שונות בתחומי הביטחון הלאומי, התשתיות הלאומיות והתכנון. במהלך 27 שנותיה בצה”ל, מילאה שורת תפקידים, ביניהם סגנית דובר צה”ל, מדריכה במכללה לביטחון לאומי וקצינת חן ראשי. כיום חברת הנהלה ב”מועצה לשלום ולביטחון” ובתנועת “אחרי!”.
לשעבר יו”ר מפלגת מרצ-יחד וחבר כנסת מטעמה. כיהן כשר המשפטים, שר הכלכלה והתכנון, סגן שר החוץ וסגן שר האוצר. ביילין יזם את תהליך אוסלו באביב 1992 וב- 1995 הגיע להבנות היסטוריות עם המנהיג הפלסטיני אבו-מאזן על הסדר הקבע שהיוו בסיס לתכנית קלינטון. הגה ויזם את תכנית Birthright לביקור צעירים יהודים בישראל ועמד בראש התנועה הציבורית ליציאה מלבנון. יזם את “יוזמת ז’נבה” יחד עם יאסר עבד רבו.
בלשנית התפתחותית ומרצה בכירה במכללת בית ברל ובאוניברסיטת בן גוריון. הקימה בשנת 1984 את המרכז לטיפוח הלשון במכללת בית ברל וב-1996 את מיש”ם – מכון יזמות, שפה ומחשבים. מתמחה בלשון ילדים, אוריינות ושימושי מחשב בתחומים של רכישת קריאה וכתיבה וכן חוקרת טקסטים מן המקורות היהודים. יסדה את כתב העת “מחשבות כתובות”. מעורבת בנושאים חברתיים, זכויות אדם והידברות.
חברת הועד המייעץ של ארגון NGO MONITOR. לשעבר חברת כנסת בכנסת ה-18 מטעם סיעת העצמאות ויושבת ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. וילף מתמחה בנושאי מדיניות ואסטרטגיה, שימשה יועצת מדינית למשנה לראש הממשלה שמעון פרס. כן שימשה כיועצת אסטרטגית בחברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי ושותפה מנהלת בקרן-הון הסיכון של “כור תעשיות”.
סופרת, פובליציסטית ואשת חינוך. כיהנה כחברת כנסת מטעם מרצ בכנסת ה- 17. הקימה מכון “מפנה” לחינוך לשלום. ממקימות תנועת “נשים דתיות למען קדושת החיים” שקדמה לתנועת “ארבע אמהות” והיוותה נדבך חשוב במאבק ליציאה מלבנון. חברה במשך שנים בוועד המנהל של ארגון “בצלם”. פעילת זכויות אדם ותיקה, נגד הכפייה הדתית ובעד הפרדת ההלכה מהמדינה.
אחד הסופרים המוערכים ביותר בישראל, ספריו תורגמו לשפות רבות ופורסמו ברחבי העולם. זוכה פרס הממשלה ליצירה, פרס א.מ.ת, פרס ספיר, פרס אלברטוס ופרס הר ציון בעבור מאמציו לתרום לשלום ולהבנה בין ערבים ליהודים. בשנת 2010 זכה בפרס פרנקפורט לשלום. מאז שנת 2004 מכהן כנשיא עמותת קשב – מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל. בשנת 2010 נמנה עם מייסדי עמותת” אנו פליטים”.
עבד במשרד הדתות 14 שנים, כיהן כחבר כנסת מטעם המפלגה הדתית-לאומית והיה יו”ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. כיהן במשך 8 שנים כדיין בבית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין בישראל. שימש יועץ משפטי ופוליטי של תנועת ש”ס. היה חבר ב”קבוצת אלסינור” שהוקמה ביזמת מרכז פרס לשלום והמרכז הפלסטיני ללימודים אסטרטגיים. היה חבר בקבוצת התמיכה הישראלית של ארגוןForward Thinking , החותר לפתרון הסכסוך.
לשעבר חבר כנסת ושר ממפלגת העבודה. בעל תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה. היה יו”ר ארגון הסטודנטים, מזכ”ל המשמרת הצעירה במפלגת העבודה ויו”ר מפלגת העבודה במחוז ירושלים. כיהן כחבר כנסת בשנים 1977 -2001. היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים וועדת הכנסת. כיהן בתפקידים שונים ובהם: יו”ר ועדת העליה והקליטה, מזכ”ל העבודה ושר התיירות בממשלות רבין ופרס.
שלמה להט (צ’יץ’) עלה מגרמניה בשנת 1933. צ’יץ’ איש ציבור ישראלי שכיהן כראש עיריית תל אביב בין השנים 1974 – 1993 ונחשב לאחד מראשי הערים הדומיננטים בתל אביב בפרט ובישראל בכלל. שימש בתפקידים פיקודיים רבים ב”הגנה” ובצה”ל והשתחרר בדרגת אלוף. כיום עוסק שלמה להט בייזום עסקי, תורם חלק ניכר מזמנו לפעילות ציבורית רחבת היקף, שהבולטת שבהן היא עידוד פעילות תמיכה בתהליך השלום.
חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, בשנת 2011 נבחר לתפקיד יו”ר הסיעה. במקצועו הוא יועץ ויזם בתחום השיכון, הבנייה והנדל”ן. בטרם נבחר לכנסת, שימש עוזר ויועץ לשר החקלאות, עוזר אישי ליו”ר מפלגת העבודה ויועץ מקצועי ואישי לשר הבינוי והשיכון. אחד מחברי הכנסת הפעילים ביותר בשדולות. כבל ממשיך לשרת במילואים כסמל מחלקה בחטיבת מילואים של הצנחנים גם לאחר היבחרו לכנסת.
עמית מחקר בכיר במכונים שונים. היה האחראי על ניסוח הסכם ז’נבה בצד הישראלי. במהלך ממשלת ברק שימש כיועץ לענייני ירושלים ואח”כ שימש כיועץ לשר המשפטים, יוסי ביילין. היה חבר משלחת המו”מ הרשמית של ישראל בשיחות אוסלו ב’ וטאבה. היה ראש התאחדות הסטודנטים היהודיים העולמית ומנהל פרויקטים בארגון לשיתוף פעולה כלכלי. בעל תואר ראשון ושני מקיימברידג’.
חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, בשנת 2011 נבחר לתפקיד יו”ר הסיעה. במקצועו הוא יועץ ויזם בתחום השיכון, הבנייה והנדל”ן. בטרם נבחר לכנסת, שימש עוזר ויועץ לשר החקלאות, עוזר אישי ליו”ר מפלגת העבודה ויועץ מקצועי ואישי לשר הבינוי והשיכון. אחד מחברי הכנסת הפעילים ביותר בשדולות. כבל ממשיך לשרת במילואים כסמל מחלקה בחטיבת מילואים של הצנחנים גם לאחר היבחרו לכנסת.
פרופסור לפילוסופיה של החינוך במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון, עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים. פרסם מאמרים רבים בארץ ובחו”ל העוסקים ברב-תרבותיות, בדמוקרטיה, בלאומיות, ובפילוסופיה המדינית והחינוכית של ז’אן-ז’ק רוסו. ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית וחבר הנהלה במרכז אדוה.
אשת אקדמיה, פוליטיקאית, פעילת שלום וזכויות אדם. פרופסור אמריטה למדע המדינה ולימודי אפריקה באוניברסיטה העברית. נשיאת הקרן החדשה לישראל בין השנים 2008 – 2012. כיהנה כחברת כנסת מטעם מרצ בכנסת ה- 13 ה- 14 וה- 15. מילאה שורה של תפקידים ציבוריים ואקדמים, כתבה וערכה ספרים ומאמרים רבים בתחום הפוליטיקה ההשוואתית, פוליטיקה אפריקנית, הסכסוך הישראלי ערבי ומעמד האישה.
ח”כ לשעבר מטעם סיעת העבודה. שימש כיו”ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. כיהן כשר הפנים, כשר המדע, התרבות והספורט, כיו”ר ועדת חוקה, חוק ומשפט וכיו”ר הקואליציה. שימש יו”ר הרשות לשיקום האסיר וסמנכ”ל מחלקת עלייה וקליטה בסוכנות היהודית. זכה ב”אות אביר איכות השלטון” מטעם התנועה לאיכות השלטון. מוסמך אוניברסיטת תל-אביב במדיניות ציבורית וכיום מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.
לשעבר ראש המנהל האזרחי ומח”ט יהודה ושומרון. שירת בשייטת 13 ושימש בתפקידים רבים ובהם סגן מפקד היחידה. במהלך האינתיפאדה השניה שימש כמפקד חטיבת ובנימין ולאחר מכן שימש כראש המנהל האזרחי עד לשחרורו מצה”ל בשנת 2005. כיום עוסק בייעוץ בנושאי ביטחון ושלום בישראל ובחו”ל במסגרות שונות ובהן יוזמת ז’נבה, הקרן לשיתוף פעולה כלכלי, המועצה לשלום ולביטחון והמשרד לפיתוח הנגב והגליל.
מאדריכלי הסכמי אוסלו וראשי מחנה השלום בישראל. שימש כיו”ר פורום ארגוני השלום וכמנכ”ל מרכז פרס לשלום. היה חבר בצוות הישראלי המצומצם שנשא ונתן עם אש”ף על ניסוח הסכם הצהרת העקרונות בספטמבר 1993, והיה מיוזמי הדיאלוג שהוביל לכינון מסמך “ביילין – אבו מאזן”. היה חבר בועדת ההיגוי של יוזמת ז’נבה ושימש בעברו כמנהל שותף של הקרן לשיתוף פעולה כלכלי. התמחה בהיסטוריה הפוליטית – מדינית של המזרח התיכון והיה בעל דוקטורט מביה”ס ללימודי מזרח ואפריקה באוניברסיטת לונדון.
תא”ל במיל’, איש עסקים. מקים ומנכ”ל חברת “פוינטר” עד שנת 2005. ב-25 שנותיו בצבא שימש כמפקד סיירת גולני, מפקד סיירת שלדג, מפקד חטיבת גבעתי וכמפקד יחידת הקישור ללבנון. ענבר בעל תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בסוציולוגיה ומדעי המדינה ותואר MBA כולם מאוניברסיטת חיפה. ענבר משקיע מזמנו בתרומה לקהילה, חינוך למנהיגות ולדו קיום.
סופר ואינטלקטואל. פרופ’ לספרות באוניברסיטת בן גוריון ומרצה אורח באוניברסיטאות רבות בהן אוקספורד וברקלי. חבר האקדמיה ללשון העברית והאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. חתן פרס ישראל, פרס “גיתה”, פרס “היינריך היינה” ופרס השלום הבינלאומי מטעם איגוד המו”לים של גרמניה. בעל תואר ד”ר לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית ותואר כבוד מטעם מכון ויצמן על תרומתו לספרות הישראלית.
ח”כ לשעבר מטעם מפלגת התנועה בכנסת ה-19. אלוף בצה”ל, לשעבר ראש עיריית חיפה, ראש מועצת ירוחם ויו”ר מפלגת העבודה. בעל תואר ראשון בגיאוגרפיה ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה, בוגר המכללה למלחמה של צבא ארה”ב בפנסילבניה והתוכנית לאנשי ציבור בכירים במרכז ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד. בשנת 2002 זכה בבחירות לראשות מפלגת העבודה ושימש כראש האופוזיציה עד מאי 2003. בשנת 2007 הוענק למצנע “אות אביר איכות השלטון”.
יו”ר הוועד המנהל וראש “מרכז יצחק רבין לחקר ישראל”. כיהנה כסגנית שר הביטחון, וכחברת כנסת מטעם מפלגת המרכז ולאחר מכן מפלגת העבודה. משמשת כנשיאת “המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים”, מרכז בוררות אשר הקימה. כמו כן, שימשה יועצת משפטית להסתדרות, עו”ד בפרקליטות מחוז המרכז והתמחתה בדיני עבודה. בוגרת אוניברסיטת תל אביב במשפטים.
סופרת ומחזאית. בעלת תואר ראשון בקולנוע ובספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. עורכת בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומלמדת כתיבה באוניברסיטת תל-אביב. ספריה זכו להצלחה רבה בארץ ומרביתם תורגמו גם לשפות זרות. סיפורה הקצר ‘שלאפשטונדה” – זכה בפרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו 1991 ועובד לסרט קולנוע, ‘סודות משפחה’. בשנת 2007 זכתה בפרס ראש הממשלה ליצירה ע”ש לוי אשכול.
מייסד וגזבר הארגון לשיתוף פעולה כלכלי, ארגון לא ממשלתי אשר מטרתו לקדם את שיתוף הפעולה הישראלי-פלסטיני. קרני עמד בראש המשמרת הצעירה של תנועת הקיבוצים וייסד, יחד עם יוסי ביילין את “משוב” מכון מחקר שפיתח וניסח מסמכים לא רשמיים שמאוחר יותר שימשו בסיס למצע מפלגת העבודה. ייסד, יחד עם ד”ר יוסי ביילין וד”ר יאיר הירשפלד את הארגון לשיתוף פעולה כלכלי.
לשעבר קצין תותחנים ראשי. שימש כמנכ”ל תאגיד המחזור אל”ה. היה מנכ”ל עיריית קרית גת, ומנכ”ל המועצה לישראל יפה. היה חבר בתנועת שח”ר ובמר”צ ואחד מראשי יוזמת ז’נבה.
מרצה בכיר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. שימש מרצה אורח באוניברסיטת אוקפורד וב- MIT. מומחה להיסטוריה המודרנית של ישראל, הפלסטינים והעיר ירושלים. בשנים 1999-2001 שימש כיועץ לצוות המו”מ על הסדר קבע עם הפלסטינים ושימש יועץ לשר החוץ בענייני ירושלים במסגרת המו”מ. מאז 96′ שותף במו”מ לא רשמיים עם בכירים פלסטינים. חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז’נבה.
מייסד חוג ההורים, פורום המשפחות השכולות – ארגון של הורים שכולים שאיבדו את יקיריהם בסכסוך הישראלי- פלסטיני. כן ייסד את מכון אריק לפיוס, על שם בנו, שנהרג בפיגוע טרור. פרנקנטל שימש כמזכ”ל תנועת “עוז ושלום – נתיבות שלום” וכעורך המגזין השבועי שלה, “שבת שלום”. פרנקנטל מגיש את התוכנית “בקש שלום ורדפהו” ברדיו כל השלום.
אשת חינוך, פעילה חברתית ומחלוצות הפמיניזם בישראל. יסדה את שדולת הנשים ופעלה להפיכת נושא מעמד האישה לחשוב ומרכזי בדיון הציבורי. בנוסף, פעלה לקידום מטרות ציבוריות שונות ובהן פעילות להפרדת דת ומדינה ולקידום פלורליזם יהודי בישראל, פעילות בתחום זכויות האדם, החינוך והרווחה. פרופ’ שלוי פעלה רבות לקידום דו-שיח ושלום בין יהודים וערבים. על פעילות זו קיבלה בשנת 2007 את פרס ישראל על מפעל חיים בקטגוריה של תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
יועץ אסטרטגי איש פרסום ושיווק, היה המנוע מאחורי יוזמת ז’נבה. היה מבעלי משרד הפרסום יורו תל אביב ובעל ניסיון מקצועי עשיר בתחומי הפרסום וניהול קמפיינים. שטרנשוס היה האחראי לניהול קמפיינים של יוזמת ז’נבה. בשנת 2005 מונה ליו”ר אג’נדה – מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית. בעל תואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב. נפטר בשנת 2009 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
מדענית בכירה, ד”ר לביוכימיה ומנהלת מעבדה של חלבונים במכון וייצמן למדע ברחובות. נבחרה לכהן כנשיאת האגודה הישראלית לספקטרומטריה. יו”ר עמותת מורשתנו. פעילה חברתית בארגונים הבאים: קואליציית נשים למען השלום, התנועה הפמיניסטית “new profile”, וחברת הנהלה בארגונים הבאים”בצלם”, מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים, פורום נשים עולות מבריה”מ, עמותת “אלם” לנערות במצוקה.
איש ציבור וחבר כנסת לשעבר מטעם מרצ. השתחרר מצה”ל בדרגת רב סרן, מראשוני יחידת מגלן. בוגר האוניברסיטה העברית בכלכלה וראיית חשבון. בית היתר כיהן כמזכ”ל תנועת שלום עכשיו, מנהל עמותת עיר שלם ויו”ר הסתדרות הסטודנטים. בשנת 2000 נכנס לכנסת ה-15 והיה לאחד מחברי הכנסת הצעירים בה. שימש כסמנכ”ל סמינריון גבעת חביבה ומנהל קואליציית השלום. כיום מנכ”ל שותף ברדיו כל השלום, יו”ר ארגון חיים וסביבה ויו”ר פורום ארגוני השלום.
אשת ציבור ישראלית. כיהנה כמנכ”ל המשרד לאיכות הסביבה והייתה חברת כנסת בכנסת החמש עשרה מטעם מפלגת המרכז. לרונן תואר ראשון בחינוך והיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני במנהל ציבורי מאוניברסיטת חיפה. שימשה כעוזרת לחבר הכנסת והשר רפאל איתן, בין היתר כעוזרת פרלמנטרית וכמרכזת סיעת “צומת”. מכהנת כיו”ר תאגיד המחזור אל”ה וכיו”ר דירקטוריון חברת ממ”ן ודירקטורית בבז”ן.
לשעבר מפקד מחוז הצפון במשטרה. קצין בכיר במשטרת ישראל. יליד מושב תל עדשים. בשירותו הצבאי היה מפקד צוות בסיירת מטכ”ל ולאחר שחרורו חזר כאיש מילואים למלחמת יום הכיפורים ולמבצע יונתן. לאחר מכן חזר לשירות קבע ושימש כמפקדה של יחידת שלדג. בין השנים 1988 – 1992 היה מפקד הימ”מ, יחידת העילית של משטרת ישראל. בעל תואר ראשון במנהל עסקים משלוחת אוניברסיטת לטביה בארץ.
מנכ”לית משרד התרבות הפלסטיני ומנהלת מחלקת הקולנוע. סופרת, עורכת ותסריטאית.
נשיאת הקרן החדשה לישראל. כיהנה כחברת הנהלה של המועצה לשלום ובטחון, חברת המועצה הציבורית של “יש דין”. בשנת 2005, לבקשתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, כיהנה כיועצת משפטית מיוחדת לממשלה וחיברה את דו”ח ששון על המאחזים הבלתי חוקיים בגדה המערבית.
פרופ’ לפילוסופיה ונשיאת מכללת שנקר. לשעבר ח”כ ושרה מטעם מפלגת העבודה. כיהנה כשרה לקליטת העליה וכשרת החינוך. שימשה כמרצה בחוג לפילוסופיה, בבית הספר לחינוך באוני’תל-אביב, באוניברסיטת מרכז אירופה בבודפשט וכעמיתת מחקר באוניברסיטאות פרינסטון, הרווארד, ובמכון שלום הרטמן בירושלים. ממקימי “שלום עכשיו” וכיהנה כיו”ר האגודה לזכויות האזרח. נמנתה עם חברי הנהלת קרן ירושלים ועם הנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה.
איש עסקים. הקים את חברת 888 שהפכה תוך זמן קצר לאחת מחברות ההיי- טק הגדולות והמובילות בעולם. בשנת 81 הצטרף ל”משמרת הצעירה” ומאז חבר במפלגת העבודה. פעיל בחבר הנאמנים של אוניברסיטאות תל אביב ובר אילן. שימש כנשיא המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים. פעל להקמת מרכז יזמות עסקית לנוער בשיתוף עיריית נתניה ולהקמת שישה בתי נוער בסיכון ומצוקה בשיתוף עיריית נתניה.
סמנכ”ל לתכנון אסטרטגי ומדיניות באלביט. שימש יועץ לביטחון לאומי בצוות ההקמה של המועצה לביטחון לאומי וראש המועצה בפועל בשנת 2000. שירת בצה”ל מעל ל-30 שנה בתפקידי פיקוד ומטה ובהם ראש אגף כוח אדם, ראש מטה חיל האוויר, סגן מפקד החיל ומפקד בסיס מטוסי קרב. בעל תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל מאוני’ בר אילן ובוגר תוכנית A.M.P של הארוורד. חבר בהנהלת עמותות שונות ופעיל בנושא השלום.
רקטור המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פרופ’ אמריטה בחוג לספרות באוניברסיטת חיפה. יסדה את החוג ללימודים בין תחומיים ואת החטיבה לפולקלור באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשם. שימשה יו”ר “ועדת שנהר” לבחינת לימודי היהדות במערכת החינוך הממלכתי. כיהנה כשגרירת ישראל לפדרציה הרוסית. כיהנה יו”ר המועצה הציבורית לקליטת עליה וכחברת מועצת עיריית חיפה ובשנת 2013 קיבלה את אות יקירת העיר.
נשיא אוניברסיטת ביר זית בין השנים 2004-2010. כיהן במספר תפקידים בכירים ובהם שר התכנון, שר התיירות ושר לענייני כלכלה ברשות הפלסטינית. ותף להקמת מכון המחקר הפלסטיני לחקר כלכלה ומדיניות. היה חבר בצוות הפלסטיני לועידת השלום במדריד ב- 1991. לאחר מכן מונה למנכ”ל הועדה המייעצת בראשות פרופ’ סרי נוסייבה, שנוסדה על מנת להכין את הפלסטינים לממשל עצמי. בשנתיים שלאחר כינון הרשות הפלסטינית השתתף ד”ר קסיס במו”מ עם ישראל, ובמו”מ רב-צדדי.
מומחה לענייני ירושלים, מרצה באוניברסיטת ביר זית במחלקה להיסטוריה ולארכיולוגיה.
לשעבר מושל ג’נין ובית לחם, לשעבר ראש מנגנוני הביטחון בגדה המערבית.
אשת עסקים בכירה ברשות הפלסטינית. בעלת חברת בניה ושיפוצים ומשווקת בלעדית של פיג’ו בשטחי הרשות. חברת דירקטוריון של האגודה הפלסטינית לשימור מורשת ארכיטקטונית ונמנית על חבר הנאמים של אוניבריסטת אלקודס.
לשעבר שר לענייני אסירים ברשות וחבר המועצה המחוקקת של הפת”ח, תושב עזה, ישב בכלא הישראלי 21 שנה. משתתף בכנסים ומפגשים רבים של יוזמת ז’נבה.
עו”ד ומשפטן המתמחה בחוק הבינ”ל, בעל תארים מאוניברסיטאות אוקספורד וג’ורג’ טאון. כיהן במספר תפקידים ברשות הפלסטינים ובהם מנהל מחלקת היחסים הבינ”ל ויועץ לנשיא מחמוד עבאס. שימש יועץ לצוות המו”מ הפלסטיני בין השנים 1999 – 2001 והשתתף בפסגת קמפ דיוויד ושיחות טאבה. מבכירי המנסחים הפלסטינים של יוזמת ז’נבה.
פרשן פוליטי וחברתי בכלי תקשורת רבים, לשעבר שר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית. ריצה מאסר של 12 שנה בכלא הישראלי. בוגר לימודי הנדסת מכונות בהונגריה ואנגלית באוניברסיטת אל-קודס. חבר ועדת ההיגוי של “קואליצית השלום הפלסטינית- יוזמת ז’נבה”. משתתף בכנסים ואירועים רבים של היוזמה.
שימש כיועץ בכיר לראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד ומתאם הקשרים עם ישראל מטעם הקבינט הפלסטיני. ממייסדי ובכירי האיחוד הדמוקרטי הפלסטיני (פיד”א).
ראש הפדרציה הבינלאומית של הצלב האדום, לשעבר דיפלומט של הרשות הפלסטינית. שימש כציר אש”פ באו”ם וכעוזר לשר לענייני חוץ ברמאללה. לג’ילאני ניסיון עשיר בתחום הממשלתי, הציבורי וההומניטרי.
פסכיאטר ופעיל זכויות אדם מעזה. יסד את “המרכז לבריאות הנפש” בעזה ועמד בראשו. מתח ביקורת רבה על השלטונות הפלסטינים והישראלים ושימש יועץ לשיחות קמפ דיוויד בשנת 2000. הלך לעולמו בשנת 2013 בבית החולים הדסה, ירושלים.
חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, לשעבר מנכ”ל איגוד המסחר הפלסטיני וכיום שגריר מטעם הרשות הפלסטינית לאו”ם.
בעל תואר ד”ר בתכנון אזורי ופיתוח סביבתי. שימש ראש החוג לאדריכלות באוניברסיטת ביר זית. שימש שר לעבודות ציבוריות ובינוי בממשלת האחדות הפלסטינית ב- 2007. היה שותף בהקמת “המועצה הכלכלית הפלסטינית לפיתוח ושיקום” (PEKDAR) בין 1993-1995. חבר צוות המו”מ הפלסטיני בתהליך אוסלו ובמו”מ בקמפ דיוויד.
מנכ”ל יוזמת ז’נבה הפלסטינית. בעבר שימש כיועץ בכיר למזכ”ל אש”ף. כיהן כמנהל התקשורת ב’מרכז התקשורת הפלסטינית’. השתתף במספר דיאלוגים לא רשימיים בין הפלסטינים לישראל ומשמש כחבר מועצה של ההתאחדות הבינלאומית לחקר השלום. הוא מכהן כסגן יו”ר הפורום לחופש בפלסטין ונמנה עם מייסדיו. בעל תואר שני בלימודים אזוריים ותואר ראשון בספרות אנגלית.
מזכיר הועד הפועל של אש”ף וחבר בכיר בועד המנהל של הארגון. מבין המנהיגים הפלסטינים הראשונים שקידמו פשרה היסטורית עם ישראל והקמת מדינה פלסטינית המתבססת על גבולות 67′ לצד ישראל.פיקח על ההכנות לועידת השלום במדריד ב- 1991. השתתף בצוות המו”מ החשאי, שהוביל לחתימה על הסכמי אוסלו ב- 1993. מאז 1994 לקח חלק בכל מערכות המו”מ ליישום הסכמי אוסלו, והוביל את המשלחת הפלסטינית לשיחות על הסכם קבע בשנים 1999-2000. השתתף במו”מ באחוזת וואי ב- 1998, בקמפ-דיוויד ב- 2000, ובטאבה ב- 2001. בדצמבר 2003 עבד רבו השיק את יוזמת ז’נבה עם יוסי ביילין, כשהוא מציג מודל שלם להסכם קבע בין ישראל לפלסטינים. בין 1990-2000 הוביל את המפלגת הדמוקרטית הפלסטינית פידה, שהתפצלה מ”החזית הדמוקרטית”, והתנגדה למאבק המזוין. בממשלה הפלסטינית הראשונה קידם עבד רבו כשר התרבות והתקשורת את חופש העיתונות. ב- 2001 היה מבין מקימי “קואליציית השלום הפלסטינית”.
יו”ר מועדון האסיר הפלסטיני. כיהן כשר ברשות הפלסטינית וכחבר המועצה המחוקקת הפלסטינית. ישב בכלא הישראלי 14 שנה. מייסד ומנכ”ל עמותת “wa’ad” – עמותה לקידום דיאלוג, דמוקרטיה ופיתוח חברתי.
מנכ”ל הפורום לשלום ולדמוקרטיה בירושלים, חבר ועדת ההיגוי של “קואליציית השלום הפלסטינית – יוזמת ז’נבה” וחבר מערכת “PALESTINE-ISRAEL JOURNAL”. שימש כעיתונאי במספר עיתונים פלסטינים וסגן מנהל תאגיד השידור הפלסטיני. שימש כאחראי על יחסי החוץ במשרד התרבות הפלסטיני וכיועץ ליאסר עבד רבו, מזכ”ל הועד הפועל של אש”פ.
מרץ 22, 2020
תוכנית טראמפ, הידועה גם בשמה “עסקת המאה”, היא תוכנית ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני. לצד מתן דגש לנושא הכלכלי, עיקר התכנית הוא מימוש פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתוך אימוץ מובהק של הנרטיב הישראלי, המקנה עדיפות עליונה לעמדות הישראליות בסוגיות של ביטחון, ירושלים, התנחלויות ופליטים. בעוד ראש ממשלת ישראל הצהיר על נכונותו לקיים מו”מ על בסיס היוזמה, הפלסטינים סירבו לכך בטענה כי עקרונות התכנית נוגדים את החוק הבינלאומי והסכמים קודמים. התכנית, וסעיף הסיפוח החד צדדי של ההתנחלויות על ידי ישראל, ירדו מהפרק עם כינון הסכם נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות והפסדו של הנשיא טראמפ בבחירות.
מרץ 22, 1993
הסכמי אוסלו – הסכמים שנחתמו ב-1993 ו-1995 בין ישראל לאש”ף, על יד ראש הממשלה יצחק רבין ויו”ר אשף יאסר ערפאת, הכוללים הכרה הדדית, הקמת רשות פלסטינית והסכמה לפתוח במו”מ על הסכם קבע ב-1999. במהלך תקופת שלטון נתניהו בין השנים 1996-1999 נחתמו הסכם חברון והסכם וואי, כחלק מהסכמי אוסלו, אך לא נפתח מו”מ להשגת הסכם שלום.
מרץ 6, 1948
מלחמת העצמאות, שפרצה עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, סימנה את גבולותיה של המדינה החדשה שאך הוקמה. בהסכם שביתת הנשק שנחתם בהסכמי רודוס שורטט הקו הירוק, שהפך בפועל לגבולה של מדינת ישראל ומאז מוכר על ידי העולם כגבול הבינלאומי שלה.
מרץ 22, 1967
מלחמת ששת הימים הובילה לכיבוש יהודה ושומרון ומזרח ירושלים שמצויים מאז תחת שליטה ישראלית. גם רצועת עזה נכבשה מהמצרים והייתה תחת שליטה ישראלית מלאה עד לתוכנית ההתנתקות ב- 2005. תוצאות המלחמה אפשרו בניית התנחלויות יהודיות בשטחים שנכבשו שהביאו לערבוב אוכלוסיות בין שני העמים.
מרץ 23, 1967
תוכנית אלון – תוכנית מדינית שניסח שר העבודה דאז יגאל אלון ופורסמה כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים. התוכנית, הציעה הסדר על בסיס הקו הירוק, לפיו השטחים שכבשה ישראל יחולקו בינה לבין ישות אוטונומית בשליטה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, ויצירת רצועת מעבר בין חבלי ארץ אלו, אשר תאפשר קשר של האוכלוסייה בין שני החלקים ומעבר חופשי מהגדה לנמל בעזה. התוכנית לא התקבלה על ידי ממשלת ישראל אך היוותה בסיס לתכניות ליישוב יהודים בחלק מהשטחים המוחזקים.
מרץ 22, 1972
“שתי מדינות לשני עמים” – בשנת 1972 פרסם אריה (לובה) אליאב, מי שהיה מזכ”ל מפלגת העבודה, את ספרו “ארץ הצבי” בו טבע לראשונה את המונח “שתי מדינות לשני עמים”. בספר, שמשרטט את תולדות המאבק על א”י מאז המאה ה- 19 ועד מלחמת ששת הימים, הציג אליאב הציע חזון של שתי מדינות, החיות זו בצד זו בשלום, ופועלות בשיתוף פעולה כלכלי, מסחרי, תרבותי ומדעי.
מרץ 22, 1973
קולות ראשונים באש”ף בעד פתרון שתי המדינות – סעיד חמאמי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, שנבחר להיות נציג אש”ף בלונדון החל לקדם הידברות פלסטינית- ישראלית על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. ב- 1977 הצהיר חמאמי כי “אש”ף מוכן להכיר בישראל תמורת פינוי גמור של הגדה המערבית ורצועת עזה והוא מוכן לדו-שיח על בסיס של הכרה הדדית”.
מרץ 22, 1978
תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין – תוכנית למתן אוטונומיה מנהלית לתושביה הפלסטינים של יהודה, שומרון ועזה. התוכנית, שנוסחה על רקע שיחות השלום בין ישראל למצרים נועדה לאפשר קיום ישות פלסטינית עצמאית שהיא פחות ממדינה. ללא התערבות ישראל. בפועל ישראל החליטה לא לקדם את התוכנית והיא ירדה מהפרק עם קבלת חוק ירושלים ב- 1980 האוסר על העברת סמכויות בעיר כולל בשטחים שנכבשו ב-67 לגורם אחר חוץ מישראל.
מרץ 22, 1988