fbpx

פתרון שתי המדינות: עובדות ונתונים

פתרון שתי המדינות:
עובדות ונתונים

איך ניתן לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

אחרי מאה שנות סכסוך עקוב מדם, הפתרון הוא אחד: שתי מדינות לשני עמים.
יוזמת ז'נבה נולדה בשנת 2003 בהובלת דמויות בכירות מהצד הישראלי והפלסטיני שהגיעו למודל מוסכם המציג פתרונות מפורטים לכל סוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
מאז, יוזמת ז'נבה פועלת בשני הצדדים כארגון ללא מטרות רווח המקדם את פתרון שתי המדינות, פיוס ושלום.

אחרי מאה שנות סכסוך עקוב מדם, הפתרון הוא אחד: שתי מדינות לשני עמים.
יוזמת ז'נבה נולדה בשנת 2003 בהובלת דמויות בכירות מהצד הישראלי והפלסטיני 
שהגיעו למודל מוסכם המציג פתרונות מפורטים לכל סוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
מאז, יוזמת ז'נבה פועלת בשני הצדדים כארגון ללא מטרות רווח המקדם את פתרון שתי המדינות, פיוס ושלום.

נגן וידאו

פתרון שתי-המדינות: מה זה אומר בפועל?

פתרון שתי-המדינות:
מה זה אומר בפועל?

עיקרי הסכם ז'נבה

גבול מוסכם

על בסיס קווי 67',
רוב התמנחלים בישראל

מדינה פלסטינית
ללא צבא

סידורי ביטחון שעונים
על צרכי ישראל

חלוקת מזרח י-ם

האזורים היהודיים
בריבונות ישראל

הכרה הדדית

בזכותו של כל עם
למדינה משלו

פתרון מלא
לבעיית הפליטים

זכות לעבור למדינה
הפלסטינית ופיצויים

קץ הסכסוך
וסוף התביעות

הסכם קבע שמסיים את
כל המחלוקות

שתי מדינות: הפתרון המדיני הפופולארי ביותר, בשני הצדדים
דעת הקהל בקרב ישראלים ופלסטינים, יחד עם הקונצנזוס הבין-לאומי והניסיונות לאורך השנים במשאים ומתנים קודמים, מעידים על כך שפתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד האפשרי והטוב לסיום הסכסוך, אחת ולתמיד.

שתי מדינות: הפתרון המדיני הפופולארי ביותר,
בשני הצדדים
דעת הקהל בקרב ישראלים ופלסטינים, יחד עם הקונצנזוס הבין-לאומי והניסיונות לאורך השנים במשאים ומתנים קודמים, מעידים על כך שפתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד האפשרי והטוב לסיום הסכסוך, אחת ולתמיד.

עליה בתמיכה בפתרון שתי המדינות בקרב הפלסטינים

סקר אחרון של מכון הסקרים ברמאללה מראה כי גם כיום פתרון שתי-המדינות הוא הפופולארי ביותר בקרב הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה.

סקר דעת קהל ישראלית: רוב תומכים בחזרה לשיח עם הרשות הפלסטינית

צמצום הסכסוך? המשך המצב הקיים? לא אם שואלים את מרבית הישראלים.
סקרים אחרונים מראים כי הציבור הישראלי רוצה לחזור לדבר עם הפלסטינים.

אבל ההיסטוריה...

פתרון שתי המדינות על ציר הזמן

loading
  • 1947

    תוכנית החלוקה של האו"ם

    תוכנית החלוקה של האו"ם

    מרץ 21, 1947

    תוכנית החלוקה של האו"ם, היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו"פ של האו"ם ואושרה ברוב קולות בעצרת הכללית של האום בכ"ט בנובמבר 1947. התוכנית, הציעה את חלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר לשלושה אזורים: מדינה יהודית דמוקרטית, מדינה ערבית דמוקרטית ושליטה בינלאומית ב-1% מהשטח שכולל את ירושלים ובית לחם.  התוכנית אומצה על ידי הישוב היהודי בישראל ונדחתה על ידי ההנהגה הערבית בארץ.

    תגובות

  • 1948

    מלחמת העצמאות

    מלחמת העצמאות

    מרץ 6, 1948

    מלחמת העצמאות, שפרצה עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, סימנה את גבולותיה של המדינה החדשה שאך הוקמה. בהסכם שביתת הנשק שנחתם בהסכמי רודוס שורטט הקו הירוק, שהפך בפועל לגבולה של מדינת ישראל ומאז מוכר על ידי העולם כגבול הבינלאומי שלה.

    תגובות

  • 1967

    מלחמת ששת הימים

    מלחמת ששת הימים

    מרץ 22, 1967

    מלחמת ששת הימים הובילה לכיבוש יהודה ושומרון ומזרח ירושלים שמצויים מאז תחת שליטה ישראלית. גם רצועת עזה נכבשה מהמצרים והיתה תחת שליטה ישראלית מלאה עד לתוכנית ההתנתקות ב- 2005. תוצאות המלחמה איפשרו בניית התנחלויות יהודיות בשטחים שנכבשו שהביאו לערבוב אוכלוסיות בין שני העמים.

    תגובות

  • 1967

    תוכנית אלון

    תוכנית אלון

    מרץ 23, 1967

    תוכנית אלון – תוכנית מדינית שניסח שר העבודה דאז יגאל אלון ופורסמה כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים. התוכנית, הציעה הסדר על בסיס הקו הירוק, לפיו השטחים שכבשה ישראל יחולקו בינה לבין ישות אוטונומית בשליטה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, ויצירת רצועת מעבר בין חבלי ארץ אלו, אשר תאפשר קשר של האוכלוסייה בין שני החלקים ומעבר חופשי מהגדה לנמל בעזה. התכנית לא התקבלה על ידי ממשלת ישראל אך היוותה בסיס לתכניות ליישוב יהודים בחלק מהשטחים המוחזקים.

    תגובות

  • 1972

    שתי מדינות לשני עמים

    שתי מדינות לשני עמים

    מרץ 22, 1972

    "שתי מדינות לשני עמים" – בשנת 1972 פרסם אריה (לובה) אליאב, מי שהיה מזכ"ל מפלגת העבודה, את ספרו "ארץ הצבי" בו טבע לראשונה את המונח "שתי מדינות לשני עמים". בספר, שמשרטט את תולדות המאבק על א"י מאז המאה ה- 19 ועד מלחמת ששת הימים, הציג אליאב הציע חזון של שתי מדינות, החיות זו בצד זו בשלום, ופועלות בשיתוף פעולה כלכלי, מסחרי, תרבותי ומדעי.

    תגובות

  • 1973

    קולות ראשונים באש"ף בעד פתרון שתי המדינות

    קולות ראשונים באש"ף בעד פתרון שתי המדינות

    מרץ 22, 1973

    קולות ראשונים באש"ף בעד פתרון שתי המדינות – סעיד חמאמי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, שנבחר להיות נציג אש"ף בלונדון החל לקדם הידברות פלסטינית- ישראלית על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. ב- 1977 הצהיר חמאמי כי "אש"ף מוכן להכיר בישראל תמורת פינוי גמור של הגדה המערבית ורצועת עזה והוא מוכן לדו-שיח על בסיס של הכרה הדדית".

    תגובות

  • 1978

    תוכנית האוטונמיה של מנחם בגין

    תוכנית האוטונמיה של מנחם בגין

    מרץ 22, 1978

    תוכנית האוטונמיה של מנחם בגין – תוכנית למתן אוטונומיה מנהלית לתושביה הפלסטינים של יהודה, שומרון ועזה. התוכנית, שנוסחה על רקע שיחות השלום בין ישראל למצרים נועדה לאפשר קיום יישות פלסטינית עצמאית שהיא פחות ממדינה. ללא התערבות ישראל. בפועל ישראל החליטה לא לקדם את התכנית והיא ירדה מהפרק עם קבלת חוק ירושלים ב- 1980 האוסר על העברת סמכויות בעיר כולל בשטחים שנכבשו ב-67 לגורם אחר חוץ מישראל.

    תגובות

  • 1988

    לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה

    לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה

    מרץ 22, 1988

    כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ונוכח הודעת מלך ירדן על ניתוק הזיקה בינה לבין הגדה המערבית, הודיע אש"ף לראשונה על הכרה בעקרון שתי המדינות והכירה בזכות ישראל להתקיים. בעקבות ההצהרה, פתחה ארה"ב בדיאלוג רשמי עם אש"ף אשר מאז דבק בעקרון פתרון שתי המדינות.

    תגובות

  • 1993

    הסכמי אוסלו

    הסכמי אוסלו

    מרץ 22, 1993

    הסכמי אוסלו – הסכמים שנחתמו ב-1993 ו-1995 בין ישראל לאש"ף, על יד ראש הממשלה יצחק רבין ויו"ר אשף יאסר ערפאת, הכוללים הכרה הדדית, הקמת רשות פלסטינית והסכמה לפתוח במו"מ על הסכם קבע ב-1999. במהלך תקופת שלטון נתניהו בין השנים 1996-1999 נחתמו הסכם חברון והסכם וואי, כחלק מהסכמי אוסלו, אך לא נפתח מו"מ להשגת הסכם שלום.

    תגובות

  • 2000

    ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון

    ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון

    מרץ 22, 2000

    ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון, נערכה בשנת 2000 בראשות נשיא ארה"ב ביל קלינטון, ראש הממשלה אהוד ברק ויו"ר אש"ף, יאסר ערפאת. במהלך הוועידה הושגה התקדמות רבה בסוגיות כמו גבולות, ירושלים וסידורי ביטחון אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם כולל.

    תגובות

  • 2001

    ועידת טאבה

    ועידת טאבה

    מרץ 22, 2001

    ועידת טאבה – מפגש של צוותי המו"מ של הצדדים, אשר במהלכו הושגה התקדמות נוספת בדיונים, כולל בסוגיית הפליטים, אך נוכח הסמיכות לבחירות בישראל לא השתתפו במפגש שני המנהיגים ברק וערפאת והשיחות לא נמשכו לאחר הבחירות, בהן הפסיד ברק.

    תגובות

  • 2002

    יוזמת השלום הערבית

    יוזמת השלום הערבית

    מרץ 22, 2002

    יוזמת השלום הערבית, שנודעה תחילה כיוזמת השלום הסעודית, היא תוכנית מדינית שהניח יורש העצר של ערב הסעודית, עבדאללה בן עבד אל עזיז, בפסגת הליגה הערבית ב- 2002. היוזמה קראה לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, לנסיגה ישראלית מהשטחים ולהקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. בתמורה, ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל. היוזמה אומצה על ידי חברות הליגה והפכה ליוזמה הערבית אושרה גם על ידי ליגת המדינות המוסלמיות.

    תגובות

  • 2002

    מפת הדרכים

    מפת הדרכים

    מרץ 25, 2002

    מפת הדרכים – תכנית מדינית לפתרון הסכסוך שהוצגה על ידי נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, ואשר התבססה על פתרון שתי המדינות, הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה, הקפאת הבניה בהתנחלויות וסיום הכיבוש שהחל ב-1967. הרשות הפלסטינית קיבלה את התכנית, אך ממשלת ישראל הציגה 14 הסתייגויות ממנה.

    תגובות

  • 2003

    יוזמת ז'נבה

    יוזמת ז'נבה

    מרץ 22, 2003

    יוזמת ז'נבה נולדה עם הפסקתן של שיחות השלום בטאבה ב – 2001. שר המשפטים הישראלי לשעבר יוסי ביילין ומזכ"ל אש"ף יאסר עבד רבו המשיכו לקיים שיחות במסלול לא רשמי במטרה לבחון האם ניתן להגיע להסכם קבע מפורט. במהלך כשנתיים של שיחות, אליהן הצטרפו מומחים ו אישי ציבור בולטים משני הצדדים ובהם שרים, חברי כנסת, בכירי מערכת הביטחון לשעבר, ראשי ערים, אנשי אקדמיה ורוח. בסופו של דבר, הושג מסמך מוסכם ומפורט הכולל פתרונות מלאים לכל הסוגיות שבמחלוקת לרבות הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שמירת גושי התנחלויות בידי ישראל, כינון שתי בירות בירושלים והסדר מלא לבעיית הפליטים, הסכמה על הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה לעצמאית והכרזה על קץ הסכסוך וסוף התביעות ההדדיות.

    תגובות

  • 2005

    תוכנית ההתנתקות

    תוכנית ההתנתקות

    מרץ 22, 2005

    תוכנית ההתנתקות, שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון ב- 2005, לפינוי תושבי ההתנחלויות ברצועת עזה והשגת כוחות צה"ל לגבול הקו הירוק באזור זה. במקביל פונו ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון.

    תגובות

  • 2007

    ועידת אנאפוליס

    ועידת אנאפוליס

    מרץ 22, 2007

    ועידת אנאפוליס התקיימה באנאפוליס, ארה"ב, בהשתתפות נציגי ישראל, אש"ף, הקוורטט- האיחוד האירופי, ארצות- הברית, האו"ם, רוסיה ונציגים ממרבית מדינות הליגה הערבית. מטרת הוועידה הייתה להניע מחדש את תהליך השלום, שקפא מאז 2001 , ולסלול את הדרך למשא-ומתן לקראת הסכם קבע ישראלי-פלסטיני. המו"מ שהתקיים לאחר הוועידה קירב מאד בין הצדדים והושגו בו הנבות בנושאי הקמת המדינה הפלסטינית וסידורי ביטחון, אך הוא נפסק עם התפטרותו של אולמרט ללא חתימה על הסכם.

    תגובות

  • 2009

    נאום בר-אילן

    נאום בר-אילן

    מרץ 22, 2009

    נאום בר-אילן הוא נאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2009 במרכז בגין- סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
    בנאום, בו פירט את חזונו המדיני בסוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני, הביע נתניהו לראשונה תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, בתנאי שזו תהיה מפורזת ושהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי.

    תגובות

  • 2014

    יוזמת קרי

    יוזמת קרי

    מרץ 22, 2014

    יוזמת קרי, מו"מ בהובלת מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, במסגרתו הסכים עקרונית ראש הממשלה נתניהו להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67, ואילו ישראל קיבלה חבילת ערבויות מארה"ב הנוגעות לביטחונה. בשיחות נרשמה גם התקדמות בסוגיית הפליטים אך שני הצדדים לא הגיעו להסכמה, ולו עקרונית, בסוגיית ירושלים והשיחות הופסקו ללא הסכם.

    תגובות

  • 2020

    תוכנית טראמפ

    תוכנית טראמפ

    מרץ 22, 2020

    תוכנית טראמפ, הידועה גם בשמה "עסקת המאה", היא תוכנית ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני. לצד מתן דגש לנושא הכלכלי, עיקר התכנית הוא מימוש פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתוך אימוץ מובהק של הנרטיב הישראלי, המקנה עדיפות עליונה לעמדות הישראליות בסוגיות של ביטחון, ירושלים, התנחלויות ופליטים. בעוד ראש ממשלת ישראל הצהיר על נכונותו לקיים מו"מ על בסיס היוזמה, הפלסטינים סירבו לכך בטענה כי עקרונות התכנית נוגדים את החוק הבינלאומי והסכמים קודמים. התכנית, וסעיף הסיפוח החד צדדי של ההתנחלויות על ידי ישראל, ירדו מהפרק עם כינון הסכם נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות והפסדו של הנשיא טראמפ בבחירות.

    תגובות

1947

תוכנית החלוקה של האו"ם

תוכנית החלוקה של האו"ם, היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו"פ של האו"ם ואושרה ברוב קולות בעצרת הכללית של האום בכ"ט בנובמבר 1947. התוכנית, הציעה את חלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר לשלושה אזורים: מדינה יהודית דמוקרטית, מדינה ערבית דמוקרטית ושליטה בינלאומית ב-1% מהשטח שכולל את ירושלים ובית לחם.  התוכנית אומצה על ידי הישוב היהודי בישראל ונדחתה על ידי ההנהגה הערבית בארץ.

תגובות

1948

מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות, שפרצה עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, סימנה את גבולותיה של המדינה החדשה שאך הוקמה. בהסכם שביתת הנשק שנחתם בהסכמי רודוס שורטט הקו הירוק, שהפך בפועל לגבולה של מדינת ישראל ומאז מוכר על ידי העולם כגבול הבינלאומי שלה.

תגובות

1967

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים הובילה לכיבוש יהודה ושומרון ומזרח ירושלים שמצויים מאז תחת שליטה ישראלית. גם רצועת עזה נכבשה מהמצרים והיתה תחת שליטה ישראלית מלאה עד לתוכנית ההתנתקות ב- 2005. תוצאות המלחמה איפשרו בניית התנחלויות יהודיות בשטחים שנכבשו שהביאו לערבוב אוכלוסיות בין שני העמים.

תגובות

1967

תוכנית אלון

תוכנית אלון – תוכנית מדינית שניסח שר העבודה דאז יגאל אלון ופורסמה כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים. התוכנית, הציעה הסדר על בסיס הקו הירוק, לפיו השטחים שכבשה ישראל יחולקו בינה לבין ישות אוטונומית בשליטה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, ויצירת רצועת מעבר בין חבלי ארץ אלו, אשר תאפשר קשר של האוכלוסייה בין שני החלקים ומעבר חופשי מהגדה לנמל בעזה. התכנית לא התקבלה על ידי ממשלת ישראל אך היוותה בסיס לתכניות ליישוב יהודים בחלק מהשטחים המוחזקים.

תגובות

1972

שתי מדינות לשני עמים

"שתי מדינות לשני עמים" – בשנת 1972 פרסם אריה (לובה) אליאב, מי שהיה מזכ"ל מפלגת העבודה, את ספרו "ארץ הצבי" בו טבע לראשונה את המונח "שתי מדינות לשני עמים". בספר, שמשרטט את תולדות המאבק על א"י מאז המאה ה- 19 ועד מלחמת ששת הימים, הציג אליאב הציע חזון של שתי מדינות, החיות זו בצד זו בשלום, ופועלות בשיתוף פעולה כלכלי, מסחרי, תרבותי ומדעי.

תגובות

1973

קולות ראשונים באש"ף בעד פתרון שתי המדינות

קולות ראשונים באש"ף בעד פתרון שתי המדינות – סעיד חמאמי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, שנבחר להיות נציג אש"ף בלונדון החל לקדם הידברות פלסטינית- ישראלית על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. ב- 1977 הצהיר חמאמי כי "אש"ף מוכן להכיר בישראל תמורת פינוי גמור של הגדה המערבית ורצועת עזה והוא מוכן לדו-שיח על בסיס של הכרה הדדית".

תגובות

1978

תוכנית האוטונמיה של מנחם בגין

תוכנית האוטונמיה של מנחם בגין – תוכנית למתן אוטונומיה מנהלית לתושביה הפלסטינים של יהודה, שומרון ועזה. התוכנית, שנוסחה על רקע שיחות השלום בין ישראל למצרים נועדה לאפשר קיום יישות פלסטינית עצמאית שהיא פחות ממדינה. ללא התערבות ישראל. בפועל ישראל החליטה לא לקדם את התכנית והיא ירדה מהפרק עם קבלת חוק ירושלים ב- 1980 האוסר על העברת סמכויות בעיר כולל בשטחים שנכבשו ב-67 לגורם אחר חוץ מישראל.

תגובות

1988

לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה

כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ונוכח הודעת מלך ירדן על ניתוק הזיקה בינה לבין הגדה המערבית, הודיע אש"ף לראשונה על הכרה בעקרון שתי המדינות והכירה בזכות ישראל להתקיים. בעקבות ההצהרה, פתחה ארה"ב בדיאלוג רשמי עם אש"ף אשר מאז דבק בעקרון פתרון שתי המדינות.

תגובות

1993

הסכמי אוסלו

הסכמי אוסלו – הסכמים שנחתמו ב-1993 ו-1995 בין ישראל לאש"ף, על יד ראש הממשלה יצחק רבין ויו"ר אשף יאסר ערפאת, הכוללים הכרה הדדית, הקמת רשות פלסטינית והסכמה לפתוח במו"מ על הסכם קבע ב-1999. במהלך תקופת שלטון נתניהו בין השנים 1996-1999 נחתמו הסכם חברון והסכם וואי, כחלק מהסכמי אוסלו, אך לא נפתח מו"מ להשגת הסכם שלום.

תגובות

2000

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון, נערכה בשנת 2000 בראשות נשיא ארה"ב ביל קלינטון, ראש הממשלה אהוד ברק ויו"ר אש"ף, יאסר ערפאת. במהלך הוועידה הושגה התקדמות רבה בסוגיות כמו גבולות, ירושלים וסידורי ביטחון אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם כולל.

תגובות

2001

ועידת טאבה

ועידת טאבה – מפגש של צוותי המו"מ של הצדדים, אשר במהלכו הושגה התקדמות נוספת בדיונים, כולל בסוגיית הפליטים, אך נוכח הסמיכות לבחירות בישראל לא השתתפו במפגש שני המנהיגים ברק וערפאת והשיחות לא נמשכו לאחר הבחירות, בהן הפסיד ברק.

תגובות

2002

יוזמת השלום הערבית

יוזמת השלום הערבית, שנודעה תחילה כיוזמת השלום הסעודית, היא תוכנית מדינית שהניח יורש העצר של ערב הסעודית, עבדאללה בן עבד אל עזיז, בפסגת הליגה הערבית ב- 2002. היוזמה קראה לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, לנסיגה ישראלית מהשטחים ולהקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. בתמורה, ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל. היוזמה אומצה על ידי חברות הליגה והפכה ליוזמה הערבית אושרה גם על ידי ליגת המדינות המוסלמיות.

תגובות

2002

מפת הדרכים

מפת הדרכים – תכנית מדינית לפתרון הסכסוך שהוצגה על ידי נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, ואשר התבססה על פתרון שתי המדינות, הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה, הקפאת הבניה בהתנחלויות וסיום הכיבוש שהחל ב-1967. הרשות הפלסטינית קיבלה את התכנית, אך ממשלת ישראל הציגה 14 הסתייגויות ממנה.

תגובות

2003

יוזמת ז'נבה

יוזמת ז'נבה נולדה עם הפסקתן של שיחות השלום בטאבה ב – 2001. שר המשפטים הישראלי לשעבר יוסי ביילין ומזכ"ל אש"ף יאסר עבד רבו המשיכו לקיים שיחות במסלול לא רשמי במטרה לבחון האם ניתן להגיע להסכם קבע מפורט. במהלך כשנתיים של שיחות, אליהן הצטרפו מומחים ו אישי ציבור בולטים משני הצדדים ובהם שרים, חברי כנסת, בכירי מערכת הביטחון לשעבר, ראשי ערים, אנשי אקדמיה ורוח. בסופו של דבר, הושג מסמך מוסכם ומפורט הכולל פתרונות מלאים לכל הסוגיות שבמחלוקת לרבות הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שמירת גושי התנחלויות בידי ישראל, כינון שתי בירות בירושלים והסדר מלא לבעיית הפליטים, הסכמה על הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה לעצמאית והכרזה על קץ הסכסוך וסוף התביעות ההדדיות.

תגובות

2005

תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות, שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון ב- 2005, לפינוי תושבי ההתנחלויות ברצועת עזה והשגת כוחות צה"ל לגבול הקו הירוק באזור זה. במקביל פונו ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון.

תגובות

2007

ועידת אנאפוליס

ועידת אנאפוליס התקיימה באנאפוליס, ארה"ב, בהשתתפות נציגי ישראל, אש"ף, הקוורטט- האיחוד האירופי, ארצות- הברית, האו"ם, רוסיה ונציגים ממרבית מדינות הליגה הערבית. מטרת הוועידה הייתה להניע מחדש את תהליך השלום, שקפא מאז 2001 , ולסלול את הדרך למשא-ומתן לקראת הסכם קבע ישראלי-פלסטיני. המו"מ שהתקיים לאחר הוועידה קירב מאד בין הצדדים והושגו בו הנבות בנושאי הקמת המדינה הפלסטינית וסידורי ביטחון, אך הוא נפסק עם התפטרותו של אולמרט ללא חתימה על הסכם.

תגובות

2009

נאום בר-אילן

נאום בר-אילן הוא נאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2009 במרכז בגין- סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
בנאום, בו פירט את חזונו המדיני בסוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני, הביע נתניהו לראשונה תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, בתנאי שזו תהיה מפורזת ושהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי.

תגובות

2014

יוזמת קרי

יוזמת קרי, מו"מ בהובלת מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, במסגרתו הסכים עקרונית ראש הממשלה נתניהו להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67, ואילו ישראל קיבלה חבילת ערבויות מארה"ב הנוגעות לביטחונה. בשיחות נרשמה גם התקדמות בסוגיית הפליטים אך שני הצדדים לא הגיעו להסכמה, ולו עקרונית, בסוגיית ירושלים והשיחות הופסקו ללא הסכם.

תגובות

2020

תוכנית טראמפ

תוכנית טראמפ, הידועה גם בשמה "עסקת המאה", היא תוכנית ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני. לצד מתן דגש לנושא הכלכלי, עיקר התכנית הוא מימוש פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתוך אימוץ מובהק של הנרטיב הישראלי, המקנה עדיפות עליונה לעמדות הישראליות בסוגיות של ביטחון, ירושלים, התנחלויות ופליטים. בעוד ראש ממשלת ישראל הצהיר על נכונותו לקיים מו"מ על בסיס היוזמה, הפלסטינים סירבו לכך בטענה כי עקרונות התכנית נוגדים את החוק הבינלאומי והסכמים קודמים. התכנית, וסעיף הסיפוח החד צדדי של ההתנחלויות על ידי ישראל, ירדו מהפרק עם כינון הסכם נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות והפסדו של הנשיא טראמפ בבחירות.

תגובות

קרא עוד

תשובות למיתוסים הגדולים על הסכסוך הישראלי פלסטיני

יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, מציע להיפגש עם כל מנהיג ישראלי. הוא מבקש לנהל מו"מ לשלום בכל זמן ובכל מקום. הוא פועל כל יום כדי למנוע אלימות וטרור ואף זוכה לשבחים על כך ממערכת הביטחון הישראלית. הוא הקים ועדה רשמית מיוחדת כדי לעודד דיאלוג בין שני העמים. הוא, כמו רבים מחבריו להנהגה, שלח את ילדיו ונכדיו למחנות נוער משותפים עם ילדים ישראלים. הוא מבטיח להביא למשאל עם כל הסכם שישיג עם ישראל כדי לקבל את התמיכה הציבורית הנדרשת. כמו כן, כל סקרי דעת הקהל לאורך השנים מראים על תמיכת רוב הציבור הפלסטיני בפתרון שתי המדינות. אז אולי השאלה צריכה להיות: יש לפלסטינים פרטנר?

ישראל אכן הגישה שתי הצעות מפורטות (בזמן ברק ובזמן אולמרט) להסכם קבע. גם ההנהגה הפלסטינית הציעה הצעה מפורטת אותה ישראל דחתה. הפערים בין הצדדים קטנים והם נוגעים לשרטוט הגבול המדויק, המספר הסמלי המדויק של פליטים שייכנסו לישראל ואופי הסידור המעשי במקומות הקדושים בירושלים. סוגיית הביטחון פתורה כמעט לחלוטין לאחר שהפלסטינים הסכימו שמדינתם תהיה ללא צבא. אז מה היה לנו? שני ניסיונות אמיתיים בלבד להגיע להסדר במשך יותר מ-20 שנה שהסתיימו בפערים קטנים ולא נמשכו בגלל ששני ראש הממשלה בישראל סיימו את תפקידם  (ברק הפסיד בבחירות, אולמרט פרש בגלל בעיותיו המשפטיות). מודל הסכם ז'נבה, שזכה לתמיכת ההנהגה הפלסטינית, מוכיח שניתן לגשר על הפערים. הגעה להסכם כזה עדיין אפשרית אך אם לא ננצל את ההזדמנות, יתכן והפלסטינים יזנחו את רעיון שתי המדינות וידרשו בתמיכת העולם זכויות שוות (כולל זכות הצבעה) במדינה אחת דו לאומית.
הפלסטינים הציעו שבעיית הפליטים הפלסטינים תיפתר על ידי קבלת פיצויים וזכות חזרה למדינה הפלסטינית. הם ביקשו שמספר סמלי של פליטים יוכלו להיכנס לישראל. אבו מאזן עצמו הודיע שהוא לא יחזור לצפת – העיר בה נולד. בפועל גם אם ישראל תהיה נדיבה במספר הסמלי שתסכים לו, מספרם יהיה נמוך בהרבה ממספר הפלסטינים המתגוררים בכפרים שסופחו לירושלים (כ-350,000) ואשר יהפכו בהסכם לאזרחי פלסטין. כך שבכל מקרה, ישראל תחזק את מעמדה הדמוגרפי כמדינה יהודית ודמוקרטית. בכל ההצעות שנדונו עד עכשיו, הן של ישראל והן של הפלסטינים, כמו גם במודל יוזמת ז'נבה, המונח "זכות השיבה" כלל לא מוזכר.

על פי נתוני הלמ"ס הישראלי והפלסטיני, כבר עכשיו יהודים הם מיעוט בקרב כל האוכלוסייה בין הירדן לים התיכון אם כוללים את רצועת עזה. ללא רצועת עזה, הפלסטינים יהיו רוב תוך פחות מדור. אם לא נגיע להסכם, נחיה במדינה שבה מיעוט יהודי שולט על רוב פלסטיני משולל זכויות אזרחיות ונאבד את זהותנו כמדינה דמוקרטית. הקהילה הבינלאומית לא תאפשר זאת לעד (כפי שראינו בדוגמאות ממקומות אחרים בעולם), ובסופו של דבר ישראל תיאלץ להעניק לפלסטינים בשטחה זכויות הצבעה, מה שיוביל לחיסולה של ישראל כמדינתו של העם היהודי, או שתיאלץ לסגת באופן חד צדדי, עם המשך הסכסוך ובתנאים פחות טובים.

שלטון חמאס בעזה אכן מהווה בעיה, כל עוד חמאס אינו מכיר בישראל. אך גם בחמאס ישנם גורמים מתונים יותר שמדברים על פתרון של שתי מדינות על בסיס קווי 67. כיום, חמאס אפילו מהווה גורם מרסן וממתן ברצועת עזה כלפי עלייתם של גורמים קיצוניים יותר. חוץ מזה, הנציג הרשמי והלגיטימי של הפלסטינים במשא ומתן המדיני מול ישראל הוא עדיין אש"ף, בראשות עבאס. כרגע, ניתן להגיע להסכם עם עבאס אך ליישם את ההסכם בשלב ראשון רק בגדה המערבית. החלקים הנוגעים לעזה (המעבר בין עזה לגדה, חילופי שטחים באזור הרצועה) ייושמו במועד מאוחר יותר, אם חמאס יקבל על עצמו את ההסכם או שהנסיבות הפוליטיות ישתנו. והערה נוספת – כל עוד יש פיצול בין פתח וחמאס ישראל טוענת שאין פרטנר כי עבאס לא מייצג את כל הפלסטינים. אך כשנעשו מאמצים להגיע לפיוס פנים פלסטיני ישראל האשימה את עבאס בחבירה לארגון טרור ואף הפסיקה בשל כך את סבב המשא ומתן האחרון. ראוי גם לזכור שהפלסטינים התחייבו להביא כל הסכם למשאל עם שתוצאותיו יחייבו את כל בני העם הפלסטיני.
איראן כמדינת סף גרעינית מהווה איום רציני, אך לא איום קיומי על ישראל. את זה אומרים גם ראשי מערכת הביטחון בהווה ובעבר. לעומת זאת המשך השליטה על הפלסטינים והפיכת ישראל למדינה דו לאומית כן יוצרים איום קיומי על ישראל כמדינה עם רוב יהודי ואופי דמוקרטי.  על מנת להילחם בתוקפנות האיראנית במזרח התיכון, יש לייצר יציבות במזרח התיכון. שלום ישראלי-פלסטיני יוכל לחזק חזית אחידה, יחד עם מדינות ערב המתונות, כנגד שאיפותיה האזוריות של איראן.

המציאות היא שיש שלושה מיליון פלסטינים בגדה המערבית שרוצים הגדרה עצמית לאומית. מי שרוצה לגרש או להעביר אותם למדינה אחרת הוא לא מוסרי ולא מעשי. 

בהסכם אוסלו הוחלט על הקמת הרשות הפלסטינית והעברת סמכויות בעניינים אזרחיים כמו חינוך, תרבות, בריאות ושיטור לידי הפלסטינים לתקופה זמנית של חמש שנים, שאחריה יושג הסכם קבע שבמסגרתו יפתרו הצדדים את כל סוגיות הליבה שבמחלוקת. בפועל, העובדה שמדובר בהסכם ביניים שהשאיר את המשא ומתן בסוגיות המורכבות למועד מאוחר יותר, השאירה פתח להמשך קביעת עובדות בשטח (בנית התנחלויות למשל), ולגורמים קיצונים שניסו לחבל בתהליך (מתקפות טרור ופיגועים). אך האמת היא, שלמרות הכשלים והבעייתיות שבהסכם ביניים, גם עשרים שנה אחרי אוסלו ישראל עדיין לא מבטלת את ההסכם ולא מפרקת את הרשות הפלסטינית. ללא הסכם אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית, סביר להניח כי היינו רואים הרבה יותר אלימות (או 5 מיליון פלסטינים בעלי זכות הצבעה בישראל).

אין דבר כזה צמצום הסכסוך. או שיש סכסוך או שאין, וכל עוד הוא לא נפתר, אנחנו נדונים לסבבי אלימות, שפיכות דמים, ביקורת בינלאומית ופגיעה בדמותה ועתידה של ישראל. רק אנשים נאיביים או מנותקים יכולים לחשוב שכמה צעדים כלכליים ישכיחו מהפלסטינים את שאיפותיהם הלאומיות או את הסבל הכרוך בהמשך השליטה שלנו עליהם. מחלה צריך לרפא, לא לנסות להדביק פלסטרים פה ושם.

כיום, ניתן עדיין להגיע להסכם אך חלון ההזדמנויות הולך ונסגר. כמה זמן יישאר עבאס בשלטון, איזה מנהיג יבוא אחריו, מתי תפרוץ האינתיפאדה הבאה, מתי יתהפך המאזן הדמוגרפי, מתי לעולם יימאס מאיתנו, כמה מאחזים והתנחלויות עוד נקים בשטחים – אלו שאלות שלא על כולן יש לנו תשובה אך ברור שזמננו הולך ואוזל. עד היום, לא הונחה הצעה מפורטת ומוסכמת על השולחן מלבד זו של יוזמת ז'נבה. כולם גם מבינים שכך פחות או יותר ייראה ההסכם – אך בשביל לחתום עליו אנחנו זקוקים להנהגה אמיצה משני הצדדים.
הסתה היא עניין של הגדרה. כיום, גורמים בינלאומיים רבים וישראל עצמה מפקחים ומאשרים את ספרי הלימוד בהם נעשה שימוש בבתי הספר ברשות הפלסטינית. נכון שקיימת הסתה במקומות אחרים, כמו חלק מהמסגדים והערוצים שבשליטת חמאס, כמו שגם אצלנו קיימת הסתה וגזענות כלפי ערבים. עד שלא ייגמר הסכסוך, נמשיך לראות אחד את השני כאויבים. במודל של יוזמת ז'נבה קיים סעיף בו מתחייבים שני הצדדים לחוקק חוקים ולדאוג לאכיפתם במטרה למנוע הסתה וגזענות.

וישראלים? האם היינו מפנים את כל סיני, לרבות ההתנחלויות ובסיסי הצבא, אם לא היינו קודם משלמים מחיר נורא במלחמת יום כיפור? האם היינו יוצאים מעזה אם לא היו נפגעים שם על בסיס יום יומי חיילים ואזרחים? האם היינו יוצאים מלבנון אם חיילים לא היו נהרגים שם כמו ברווזים במטווח?

ניסינו להכניע את הפלסטינים בכוח. נכשלנו שוב ושוב. אין פעולה צבאית שיכולה למגר את רצונו של עם להיות חופשי בארצו. אין ספור מקרים בהיסטוריה מוכיחים זאת. באלימות, שני הצדדים יפסידו. רק בהסכם מדיני, יכולים שני הצדדים להרוויח.

בהיעדר תהליך מדיני, הפלסטינים מחפשים כל דרך להיאבק בישראל שאינה אלימות וטרור. אבו מאזן אישר את הפניה להאג רק לאחר שהופסק התהליך המדיני ב-2014 ומאז ישראל מסרבת לחדשו. בנוסף, התביעה המרכזית של הפלסטינים בהאג היא נגד הקמת ההתנחלויות, מעשה שאכן מנוגד לכאורה לחוק הבינלאומי. אם ישראל אינה מוכנה לדון על עתיד השטחים, זו כנראה הדרך היחידה שנותרה לפלסטינים, ללא אלימות, כדי להשיג את מטרתם – מדינה פלסטינית על בסיס קווי 67' לצד מדינת ישראל.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שאין ביטחון בלי שלום. אחרי הקמת מדינה פלסטינית, יהיה לפלסטינים אינטרס, כפי שהיה למצרים כשקיבלה את כל סיני בהסכם, לשמור על השקט והביטחון. אם יהיו בודדים שינסו להפר את השקט, סידורי הביטחון הקפדניים שילוו כל הסכם קבע יאפשרו לישראל להתמודד עם כך צבאית.

אחרי שנים של טילים וטרור מרצועת עזה, החליטה ממשלת הליכוד בראשות גיבור ההתנחלויות אריאל שרון לפנות את כל תושביה וחייליה מרצועת עזה. למרות דרישות חוזרות ונשנות של העולם ושל מחנה השלום הישראלי, שרון סירב לדבר עם אבו מאזן ולתאם איתו את הנסיגה. המהלך החד צדדי חיזק את החמאס וגרם לפלסטינים לחשוב שבמו"מ הם אינם משיגים דבר, אך בשימוש בכוח – כן. אין פלא שהאלימות מעזה נמשכת, בהיות תושביה חיים במצור וללא אופק מדיני שיפתור את בעייתם הלאומית המשותפת להם ולתושבי הגדה המערבית.
הכלל לנסיגות פשוט: כשיוצאים משטח בהסכם (שלום עם מצרים, חילופי שטחים עם ירדן) הביטחון נשמר. כשמתעלמים מהצד השני ויוצאים באופן חד צדדי- הסכסוך נמשך.  רמת הביטחון תלויה במהות היחסים עם הצד השני יותר מאשר בגודל השטח עליו שולטים. התנגדות פלסטינית אפשרית.

אם תשאלו אותם, הם טוענים שדווקא ישראל הפרה הסכמים: המשיכה לבנות התנחלויות ומאחזים בשטחי הגדה המערבית, הציבה יותר מחסומים, בנתה גדר באמצע שטח המדינה הפלסטינית העתידית. גם הפלסטינים, שהם הצד החלש בסכסוך אכן לא עמדו בכל התחייבויותיהם. בשורה התחתונה, שני הצדדים הפרו התחייבויות, אחרי שההסכמים הזמניים (אוסלו) לא הפכו להסכמי קבע. מה שעוד לא עמד למבחן הוא הסכם קבע כולל בו מצהירים שני הצדדים על סוף הסכסוך וקץ התביעות, וכינון יחסים דיפלומטים מלאים בין הצדדים.  את זה ניסינו בינתיים רק מול מצרים וירדן וההסכמים לא הופרו, למרות שינויים רבים באזור, בגלל שזה האינטרס של כל הצדדים. כך יהיה גם עם הפלסטינים.

ההיסטוריה מוכיחה אחרת. עשרות התנחלויות פונו בעבר מסיני, מרצועת עזה ומצפון הגדה המערבית. מתווה אפשרי ומוסכם, ברוח יוזמת ז'נבה, יאפשר ל-80% מהישראלים שמתגוררים מעבר לקו הירוק להישאר בבתיהם כשהשטח בו הם נמצאים יסופח לישראל. מתוך כ- 25-30 אלף בתי אב שישראל כן תיאלץ לפנות, הרוב יסכימו להתפנות במסגרת הסכם תמורת פיצויים. ולגבי הקומץ שלא יסכים ויתנהג באלימות – האם באמת ניתן לו להכתיב את עתיד כולנו?

ובכן, כמה סיבות:
1. זה לא מעשי – תושבי האזורים המיועדים להעברה לפלסטין, לפי התוכנית שקידם ליברמן, הם באזור ("המשולש"), אך בפועל הם פשוט יעברו לגור במקום אחר בתוך ישראל.
2. זה לא מוסרי – הרעיון של שלילת אזרחותם של ישראלים הוא לא דמוקרטי ולא מוסרי.
3. זה לא חכם – מהלך כזה יחזיר אותנו מהסכסוך של 67 לתכנית החלוקה של '47 ויביא תביעה פלסטינית לאזורים בגליל שאינם שונים דמוגרפית מואדי ערה. ובינתיים, זה רק יגרום נזק בלתי הפיך ליחסים בין יהודים וערבים בתוך ישראל.

בעבר הציע נפתלי בנט לספח לישראל את שטחי C, לצד "שלטון עצמי ורציפות תחבורתית" בשטחי A ו – B. בעצם מדובר בקנטוניזציה של הגדה המערבית. אם נספח את שטחי C, יהיה זה בלתי אפשרי להגן על גבול כל כך ארוך ומפותל עם מובלעות פלסטיניות. כשבנט אומר שבתוכנית נכתב "רציפות תחבורתית", הכוונה היא לבניה של מעל 100 גשרים ומנהרות בעלות מיליוני דולרים. אך הבעיה העיקרית היא עם "שלטון עצמי": הפלסטינים הרי לא יוותרו על מאבקם הלאומי למדינה עצמאית. וגם אם כן, אז הם ידרשו לקבל אזרחות ושוויון זכויות תחת שלטון ישראלי. לתכנית הפנטזיות של בנט –הזאת אין פרטנר פלסטיני ואין לגיטימציה בינלאומית, והאמונה שהפנטזיה הזו אפשרית היא מעמידה בסכנה את המשך קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית.

במציאות, חיים בין הירדן לים, בשטח שאינו ישראל הריבונית, 5.2 מיליון פלסטינים (3 מיליון בגדה המערבית ו-2.2 ברצועת עזה). הם מגדירים עצמם כעם, עם היסטוריה, דגל, שפה וזהות משותפים, וכך גם כל העולם רואה אותם. מדיניות בת יענה לא תעלים אותם או את הגדרתם העצמית ושאיפותיהם הלאומיות.   

אחרי מלחמת ששת הימים, ישראל סיפחה שטח ממזרח לירושלים שכלל 28 כפרים פלסטינים שמעולם לא היו חלק מ"אל קודס" המקורית, וכיום מתגוררים בו כ- 350 אלף פלסטינים (כ-40% מכלל תושבי ירושלים) שיש להם מעמד תושב, ללא מעמד אזרח (אסור להם, למשל להצביע לכנסת). מעולם לא היה קשר יהודי למחנה הפליטים קלנדיה, לכפר עקב או לג'בל מוכאבר. אלה רק דוגמאות מהשטחים עליהם "ניאלץ" לוותר במקרה של הסכם. בפועל מדובר על חלוקת מזרח ירושלים בין החלקים הערביים שלה – שיהיו חלק מפלסטין, והחלקים היהודיים שיהיו חלק מישראל. משטר מיוחד יאפשר בעיר העתיקה ובמקומות הקדושים גישה חופשית ותפילה לבני כל הדתות. מי שלא רוצה לחלק את מזרח ירושלים, מעדיף למעשה עיר דו לאומית שתוך שנים ספורות תזכה לראש עיר פלסטיני ולשינוי באורחות חייה ודמותה. 

אז זהו, שלא. אולי התרגלנו לחיות עם הסכסוך, אבל אלו אינם חיים נורמליים. צעירים ישראלים בני 18 לא צריכים להיכנס לבתי משפחות באישון ליל, להתעמת עם מתנחלים ולעצור קשישים ונשים בהריון במחסומים. ההשפעה של ההתנהלות הזאת, המחויבת ממצב בו עם אחד שולט על עם אחר שמתנגד לשליטה ורוצה לחיות בחירות, כבוד ותקווה, היא הרסנית לחיי רבים מאיתנו כיחידים ולדמותנו כחברה וכמדינה.
הגזענות, האלימות, המחיר הכלכלי, החברתי והמוסרי שנגזרים מהמשך הסכסוך והשליטה עם עם אחר מחייבים אותנו לעשות הכל כדי להגיע לסוף הסכסוך. ויש גם את המילה הזאת – שלום. זה לא רק חלק משיר או תפילה. זה יעד שאנחנו ראויים להותיר אחינו לדורות הבאים. מגיע לנו, ולאלה שיבואו אחרינו,  לחיות בשלום.

התפיסה הביטחונית לפיה שליטה בבקעת הירדן תחסום טנקים ממזרח היא מיושנת. הלחימה המודרנית התקדמה מזמן לטילים ולוחמת סייבר, אמצעי לחימה שאינם מוגבלים בגלל שליטה גיאוגרפית בשטח. במסגרת המודל של יוזמת ז'נבה מובטחים סידורי ביטחון לישראל, כמו למשל שתי תחנות התראה בבקעת הירדן, שימוש בשטח האווירי ועוד, המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת וללא נשק ולאורך הגבול עם ירדן יוצבו כוחות רב לאומיים. בשיחות אנאפוליס 2008, נחשף כי מלך ירדן הסכים להצעת אולמרט לייצר מעגל הגנה נוסף, גם מהצד הירדני. מעבר לכך, אם ישראל תתעקש על בקעת הירדן, היא עשויה להביא לפינוי נרחב יותר של ישראלים ב"גושים", ולשווא.

קונפדרציה מעצם הגדרתה היא אפשרית רק בין שתי מדינות עצמאיות. ברור שיהיה שיתוף פעולה בין שתי המדינות, אבל טיבו ייקבע במסגרת משא ומתן והסכמים עתידיים.

אנחנו מתנגדים לחרם על ישראל, ושוללים מכל וכל את תנועת ה- BDS  אשר בקווי היסוד שלה קיימת אי הכרה בעצם קיומה של ישראל. תנועת החרם הבינלאומי על ישראל, כמו גם המאמצים הפלסטינים לפנות לקהילה הבינלאומית בין היתר במוסדות האו"ם ובבית הדין הבינלאומי בהאג, הם אחד מתגי המחיר של הקיפאון המדיני. הסכם עם הפלסטינים לא רק ינטרל את סכנת הבידוד הבינלאומי תחת ההגדרה כ"אפרטהייד", וישפר את יחסינו עם הקהילה הבינלאומית, הוא גם יביא לפריחה ושגשוג כלכלי וישפיע על חיי היום יום של כולנו.

אנחנו לא מפלגתיים ואיננו מזוהים עם מפלגה זו או אחרת. בקירבנו אנשים התומכים במפלגות שונות. אנחנו מזדהים עם כל מי ששותף לדרכנו – דרך השלום וההידברות. בפעילות השוטפת שלנו אנחנו עובדים עם קשת רחבה של מפלגות – מהליכוד, דרך ש"ס, יש עתיד, כחול לבן, העבודה, מרצ והרשימה המשותפת. אנחנו נתמוך ונעודד כל נבחר ציבור אשר יעלה את הנושא המדיני לראש סדר היום הציבורי ויקדם משא ומתן רציני להסכם קבע בין ישראל לפלסטינים על בסיס פתרון שתי המדינות. לדעתנו זו בכלל לא שאלה של ימין או שמאל, אלא שאלה של ציונות, והבטחת המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
על פי סקרי דעת קהל, רוב הישראלים והפלסטינים תומכים בהסכם על פי עקרונות יוזמת ז'נבה. אבל אותם סקרים מראים שהרוב התומך בהסכם מאמין שהוא מיעוט. על כולנו מוטלת החובה להיות שותפים בעיצוב עתידנו, להביע את דעתנו ולעורר את הדיון הציבורי. אנחנו מזמינים אתכם להשפיע ככל יכולתכם על סביבתכם ועל נבחרי הציבור שלכם. אתם מוזמנים גם להצטרף אלינו בפייסבוק, לעקוב אחרינו בטוויטרלהירשם לרשימת התפוצה שלנו או לתרום לפעילות.

תגובות

יוזמת ז'נבה