מזכר וואי (1998)

מזכר וואי נחתם לאחר קיום ישיבות בין משלחות מישראל, הרשות הפלסטינית וארה”ב בנושא ביצוע הפעימה השנייה על בסיס פרוטוקול חברון. מסגרת הזמן שהוקצתה לביצוע ההסכם כללה 5 שלבים שהתפרסו על פני 12 שבועות. מטרתו של מזכר ואי הייתה להחזיר את תהליך השלום חזרה למסלול ולגרום לשני הצדדים לחזור לשולחן המשא ומתן.
במסגרת ההסכם שנחתם נקבע כי ישראל תעביר עוד כ־13% מהשטחים אל שליטת הרשות הפלסטינית והרשות בתמורה תיזום פעולות להפסקת הטרור היוצא משטחה, תאסוף את הנשק הבלתי חוקי, תפעל להפסקת ההסתה, ותמחק את הסעיף באמנה הפלסטינית הקורא להשמדת ישראל.

את הנוסח של מזכר וואי בשפה האנגלית ניתן להוריד בקובץ מצורף בסיום המסמך בעברית.

המפורטים להלן הם צעדים להקלת יישום הסכם הביניים
בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה מיום 28 בספטמבר 1995
(“הסכם הביניים”) והסכמים קשורים אחרים כולל התרשומת
לתיק מ-17 בינואר 1997 (להלן יכונו “ההסכמים הקודמים”)
כדי שהצדדים הישראלי והפלסטיני יוכלו לקיים את
מחוייבויותיהם ההדדיות באופן יעיל יותר, כולל אלה המתייחסות
להערכויות מחדש הנוספות ולביטחון, בהתאמה. צעדים
אלה נועדו להתבצע באופן מקביל, שלב אחר שלב, בהתאם למזכר
זה וללוח הזמנים המצורף. הם כפופים להוראות ולתנאים
הרלבנטיים של ההסכמים הקודמים ואינם גוברים על דרישותיהם
האחרות.

I. הערכויות מחדש נוספות

 

א. השלבים הראשון והשני של ההערכויות מחדש הנוספות

בהתאם להסכם הביניים ולהסכמים שנעשו לאחריו, היישום
על ידי הצד הישראלי של ההערכויות מחדש הנוספות הראשונה
והשניה יכלול העברה לצד הפלסטיני של 13% מאזור C כמפורט להלן:

1.

1% לאזור A.

12% לאזור B.

הצד הפלסטיני הודיע שיקצה שטח/שטחים המגיעים לכדי
3% מתוך אזור B שדלעיל שיוגדרו כשטחים ירוקים ו/או שמורות
טבע. הצד הפלסטיני הודיע עוד שהם יפעלו בהתאם
לסטנדרטים מדעיים מבוססים, ושלפיכך לא יחולו שינויים במעמד של
השטחים האלה, מבלי לפגוע בזכויותיהם של התושבים
המתגוררים כיום בשטחים אלה כולל בדואים; בעוד שסטנדרטים אלה
אינם מתירים בניה חדשה בשטחים אלה, תחזוקתם של כבישים ובנינים
קיימים תוכל להמשך.

הצד הישראלי ישמר בשטחים ירוקים/שמורות טבע אלה
את האחריות המכריעה לבטחון על מנת להגן על ישראלים
ולהתמודד עם איום הטרור. פעילויות ותנועות של כוחות
המשטרה הפסלטינית יוכלו להתבצע לאחר תאום ואישור; הצד
הישראלי ישיב לבקשות כאלו בהקדם.

כחלק מן היישום האמור של ההיערכויות מחדש הנוספות
הראשונה והשניה, 14.2% מאזור B יהפכו לאזור A.
2. השלב השלישי של ההערכויות מחדש הנוספות

בנוגע להוראות הסכם הביניים (מכתבי המזכיר כריסטופר לשני
הצדדים מיום 17 בינואר 1997 המתייחסים לתהליך ההערכות מחדש
הנוספת, תהיה ועדה שתדון בשאלה זו. ארה”ב תעודכן באופן שוטף.

ב. בטחון

II.

בהוראות על ההסדרים הבטחוניים בהסכם הביניים, הצד
הפלסטיני הסכים לנקוט בכל האמצעים הנחוצים כדי למנוע מעשי
טרור, פשע ועוינות המכוונים נגד הצד הישראלי, נגד
אנשים המצויים בסמכות הצד הישראלי ונגד רכושם, כשם שהצד
הישראלי הסכים לנקוט בכל האמצעים הנחוצים כדי למנוע
מעשי טרור, פשע ועוינות המכוונים נגד הצד הפלסטיני, נגד
אנשים המצויים בסמכות הצד הפלסטיני ונגד רכושם.
שני הצדדים גם הסכימו לנקוט באמצעים משפטיים נגד עבריינים
שבתחומי סמכותם ולמנוע הסתה זה כנגד זה על ידי ארגונים,
קבוצות או אנשים כלשהם בתחום סמכותם.

שני הצדדים מכירים בכך שזהו אינטרס חיוני שלהם
ללחום בטרור ולהאבק באלימות בהתאם לנספח I להסכם הביניים
ולתרשומת לתיק. הם אף מכירים בכך שהמאבק בטרור
ואלימות חייב להיות מקיף בכך שהוא עוסק בטרוריסטים,
בתשתית התומכת בטרור, ובאווירה התורמת לתמיכה בטרור.
עליו להיות מתמשך וקבוע לאורך זמן, בכך שלא יכולות
להיות הפסקות בפעילות נגד טרוריסטים ותשתיתם. עליו להעשות
בשיתוף פעולה בכך שאף מאמץ לא יכול להיות אפקטיבי
באופן מלא ללא שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני וחילופים
מתמשכים של מידע, תפישות ופעולות.

בהתאם להסכמים הקודמים, היישום של מחויבויות הצד הפלסטיני
לביטחון, שיתוף פעולה ביטחוני ונושאים אחרים יהיה כמפורט
להלן במהלך תקופות הזמן המפורטות בלוח הזמנים המצורף:

פעולות ביטחוניות
א.

הוצאה אל מחוץ לחוק ומאבק בארגוני טרור

1.
הצד הפלסטיני ידאג לפרסם את מדיניותו של אפס סובלנות
לטרור ולאלימות כלפי שני הצדדים.

א.

הצד הפלסטיני יחלוק עם ארה”ב תכנית עבודה שתעובד על ידו
ולאחר מכן יחל מיד יישומה להבטחת המאבק השיטתי והיעיל
נגד ארגוני טרור והתשתית שלהם.
ב.

בנוסף לשיתוף הפעולה הביטחוני הבילטרלי ישראלי-פלסטיני,
ועדה אמריקאית-פלסטינית תתכנס מדי שבועיים לבחינת
הצעדים הננקטים לחיסול תאי הטרור והתשתית התומכת
אשר מתכננת, מממנת, נותנת אספקה ומסייעת לטרור. בפגישות
אלה, הצד הפלסטיני יודיע לארה”ב באופן מלא על הצעדים
שנקט כדי להוציא אל מחוץ לחוק את כל הארגונים (או פלגים
של ארגונים, לפי המתאים) שהם בעלי אופי צבאי,
טרוריסטי או אלים ואת התשתית התומכת שלהם וכדי למנוע מהם
לפעול באזורים שתחת סמכותו.

ג.

הצד הפלסטיני יעצור את האנשים הספציפיים החשודים
בביצוע עבירות של אלימות וטרור למטרת חקירה נוספת, והעמדה
לדין וענישה של כל האנשים המעורבים במעשי אלימות וטרור.

ד.

ועדה אמריקאית-פלסטינית תתכנס כדי לסקור ולהעריך
מידע הנוגע להחלטות על העמדה לדין, הענשה או צעדים משפטיים
אחרים המשפיעים על המעמד של אנשים החשודים בעידוד או
בביצוע מעשי אלימות וטרור.

ה.

איסור כלי נשק לא חוקיים

2.
הצד הפלסטיני יבטיח שמתקיימת מסגרת משפטית אפקטיבית
כדי לאסור בפלילים, בהתאם להסכמים הקודמים, כל יבוא,
ייצור או מכירה בלתי מורשית, רכישה או אחזקה של כלי
יריה, תחמושת או כלי נשק באזורים המצויים תחת סמכות
פלסטינית.

א.
בנוסף, הצד הפלסטיני יגבש ויישם באופן נמרץ ומתמשך, תכנית
שיטתית לאיסוף וטיפול הולם בכל הפריטים הבלתי חוקיים כאמור
בהתאם להסכמים הקודמים. ארה”ב הסכימה לסייע בביצוע תכנית זו.

ב.
ועדה אמריקאית-פלסטינית-ישראלית תוקם לסייע ולחזק את
שיתוף הפעולה במניעת הברחה או הכנסה בלתי חוקית אחרת של
כלי נשק או חומרי נפץ לתוך השטחים המצויים תחת סמכות פלסטינית.

ג.
מניעת הסתה
3.
בהסתמך על נוהג בינלאומי רלבנטי ובהתאם לסעיף
XXII (1) של הסכם הביניים והתרשומת לתיק, הצד
הפלסטיני יוציא צו האוסר על כל סוגי ההסתה
לאלימות או טרור, ולהקמת מנגנונים לפעולה שיטתית
נגד כל הביטויים או האיומים באלימות או טרור.
צו זה יהיה תואם לחקיקה הישראלית הקיימת אשר
עוסקת באותו נושא.
א.

ועדה אמריקאית-פלסטינית-ישראלית תפגש על
בסיס קבוע כדי לעוקב אחר מקרים של הסתה אפשרית
לאלימות או טרור ולתת המלצות ודיווחים על
האופן למנוע הסתה כזו. הצדדים הישראלי, הפלסטיני
והאמריקאי ימנו כל אחד לועדה מומחה לתקשורת,
נציג של מערכת אכיפת החוק, מומחה לחינוך ואיש
ציבור נבחר המכהן כיום או שכיהן בעבר.

ב.
שיתוף פעולה ביטחוני

שני הצדדים מסכימים ששיתוף הפעולה הביטחוני ביניהם יבוסס
על רוח של שותפות ויכלול, בין היתר את הצעדים הבאים:

ב.
שיתוף פעולה בילטרלי

יהיה שיתוף פעולה בילטרלי ביטחוני מלא בין שני הצדדים
אשר יהיה מתמשך, אינטנסיבי ומקיף.
1.
שיתוף פעולה בתחום הזיהוי הפלילי

יתקיימו חילופים של מומחיות, הדרכה וסיוע אחר בתחום הזיהוי הפלילי.
2.
ועדה טרילטרלית

בנוסף לשיתוף הפעולה הבילטרלי ישראלי-פלסטיני, ועדה
רמת דרג אמריקאית-פלסטינית-ישראלית תתכנס לפי הנדרש ולא
פחות מפעם בשבועיים להעריך איומים קיימים, להתמודד
עם מכשולים כלשהם לשיתוף פעולה ותאום אפקטיביים ולטפל
בצעדים הננקטים למאבק בטרור ובארגוני הטרור.
הועדה תשמש גם כפורום שיטפל בנושא התמיכה החיצונית בטרור.
בפגישות אלה, הצד הפלסטיני יביא לידיעת חברי הועדה,
באופן מלא, את תוצאות החקירות שלו בנוגע לחשודים בטרור
שכבר מצויים במעצר והמשתתפים יחליפו ביניהם מידע רלבנטי
נוסף. הועדה תדווח באופן סדיר למנהיגים של שני הצדדים
על מצב שיתוף הפעולה, התוצאות של הפגישות והמלצותיה.

3.

נושאים אחרים

ג.
המשטרה הפלסטינית

1.
הצד הפלסטיני יספק רשימה של השוטרים שלו לצד הישראלי בהתאם
להסכמים הקודמים.
א.

אם הצד הפלסטיני יבקש סיוע טכני, ארה”ב הביעה את נכונותה
לסייע לעמוד בצרכים אלה בשיתוף פעולה עם תורמות אחרות.

ב.

ועדת הפיקוח וההיגוי, כחלק מתפקידיה, תעקוב אחר היישום של
הוראה זו ותדווח לארה”ב.
ג.

אמנת אש”ף

הועד הפועל של ארגון השחרור הפלסטיני והמועצה
הפלסטינית המרכזית יאשרו מחדש את המכתב מ-22 בינואר 1998
מיושב ראש אש”ף יאסר ערפאת אל הנשיא קלינטון בנוגע
לביטול הוראות האמנה הלאומית הפלסטינית אשר אינן תואמות
את חילופי המכתבים בין אש”ף לממשלת ישראל מיום 9/10
בספטמבר 1993. יו”ר אש”ף ערפאת, יו”ר המועצה הלאומית
הפלסטינית, ויו”ר המועצה הפלסטינית יזמינו אח חברי המל”פ,
וכן את חברי המועצה המרכזית, המועצה, וראשי המשרדים
הפלסטינים לכינוס בו ישא דברים הנשיא קלינטון,
לצורך אישור מחודש של תמיכתם בתהליך השלום של ההחלטות
המוזכרות לעיל של הועד הפועל ושל המועצה המרכזית.

2.
עזרה משפטית בעניינים פליליים

בין יתר הדרכים של עזרה משפטית בעניינם פליליים,
הבקשות למעצר ולהעברה של חשודים ונאשמים בהתאם לסעיף II (7)
לנספח IV של הסכם הביניים יוגשו (או יוגשו מחדש)
באמצעות המגנגון של הועדה המשפטית המשותפת הישראלית-פלסטינית
ותענינה בהתאם לסעיף f) (7) II) תוך ארבעה שבועות
ממועד הגשתן. ארה”ב התבקשה על ידי הצדדים לדווח על בסיס
קבוע על הצעדים הננקטים כדי להיענות לבקשות האמורות.

3.
זכויות אדם ושלטון החוק

בהתאם לסעיף XI (1) לנפסח I של הסכם הביניים,
ומבלי לגרוע מן האמור לעיל, המשטרה הפלסטינית תפעיל סמכויות
ואחריויות כדי ליישם מזכר תוך התייחסות ראויה לנורמות
בינלאומייות מקובלות של זכויות אדם ושלטון החוק, ותונחה על
פי הצורך להגן על הציבור, לשמור על כבוד האדם ולהמנע מהטרדה.

4.
ועדות ביניים ועניינים כלכליים

III.

הצדדים הישראלי והפלסטיני מאשרים מחדש את מחויבותם
לחיזוק היחסים ביניהם ומסכימים על הצורך לקדם באופן
פעיל פיתוח כלכלי בגדה המערבית ועזה. בהקשר זה, הצדדים
מסכימים להמשיך או לחדש את פעילות כל הועדות הקבועות
אשר הוקמו על פי הסכמם הביניים, כולל ועדת הפיקוח
וההיגוי, הועדה הכלכלית המשותפת (JEC), הועדה לעניינים
אזרחיים (CAC), הועדה המשפטית, והועדה הקבועה לשיתוף פעולה.

1.

הצדדים הישראלי והפלסטיני הסכימו על הסדרים אשר
יאפשרו את הפתיחה בזמן של אזור התעשייה עזה. הם גם סיכמו
“פרוטוקול בנוגע להקמה ולהפעלה של שדה התעופה הבינלאומי
ברצועת עזה במהלך תקופת הביניים.”

2.

שני הצדדים יחדשו באופן מיידי את המשא ומתן על המעבר
הבטוח. בכל הנוגע לציר הדרומי, הצדדים יעשו את מיטב
המאמצים לסכם את ההסכם תוך שבוע מהכניסה לתוקף של
מזכר זה. הפעלת הציר הדרומי תתחיל בהקדם האפשרי לאחר
מכן. בכל הנוגע לציר הצפוני, המשא ומתן ימשך במטרה
להגיע להסכם בהקדם האפשרי. היישום יתבצע בהקדם לאחר מכן.

3.

הצדדים הישראלי והפלסטיני מכירים בחשיבות הרבה של
נמל עזה לפיתוח הכלכלה הפלסטינית, ולהרחבת הסחר הפלסטיני.
הם מתחייבים לפעול ללא דיחוי להשגת הסכם שיאפשר
את הבניה וההפעלה של הנמל בהתאם להסכמים קודמים. הועדה
הישראלית-פלסטינית תחדש את עבודתה מיד במטרה לסכם
את הפרוטוקול תוך שישים ימים, אשר יאפשר את התחלת
הבניה של הנמל.

4.

שני הצדדים מכירים בכך שסוגיות משפטיות בלתי פתורות
משפיעות לרעה על היחסים שבין שני העמים. לפיכך הם יאיצו
מאמצים דרך הועדה המשפטית להתייחס לסוגיות משפטיות
תלויות ועומדות וליישם פתרונות לנושאים אלה בזמן הקצר
ביותר האפשרי. הצד הפלסטיני יספק לצד הישראלי עותקים מכל
החוקים שלו שבתוקף.

5.

הצדדים הישראלי והפלסטיני גם יתחילו בדיאלוג אסטרטגי
כלכלי כדי להדק את יחסיהם הכלכליים. הם יקימו בתוך
המסגרת של הועדה הכלכלית המשותפת ועדה אד-הוק למטרה זו.
ועדה זו תבחן את ארבעת הנושאים שלהלן: (1) מסי קניה
ישראליים; (2) שיתוף פעולה במאבק בגניבות רכב; (3) טיפול
בחובות שלא שולמו על ידי פלסטינים; (4) ההשפעה על תקנים
ישראלים כהסכמי סחר והרחבה של רשימות A1 ו-A2.
הועדה תגיש דו”ח ביניים תוך שלושה שבועות מהכניסה לתוקף של
מזכר זה, ותוך ששה שבועות תגיש את מסקנותיה והמלצותיה ליישום.

6.
שני הצדדים מסכימים באשר לחשיבות של המשך הסיוע
הבינלאומי של התורמות כדי לסייע ליישום על ידי שני הצדדים
ההסכמות שהושגו. הם גם מכירים בצורך בתמיכה מוגברת
של מצד התורמות לפיתוח כלכלי של הגדה המערבית ועזה. הם
מסכימים לפנות במשותף לקהילת התורמות לארגון כנס
מיניסטריאלי לפני תום 1998 לשם השגת מחויבויות לרמות
סיוע מוגברות.
7.

משא ומתן על מעמד הקבע

שני הצדדים יחדשו באופן מיידי את המשא ומתן על מעמד
הקבע על בסיס מואץ ויעשו מאמץ נחוש להשיג את היעד
המשותף של השגת הסכם עד 4 במאי 1999. המשא ומתן יהיה
מתמשך וללא הפרעה. ארה”ב הביעה את נכונותה לסייע
במשא ומתן זה.

IV.
פעולות חד צדדיות

V.

מתוך הכרה בצורך ליצור אוירה חיובית למשא ומתן, אף אחד
מן הצדדים לא ייזום או יעשה כל צעד לשינוי מעמד הגדה
המערבית ורצועת עזה בהתאם להסכם הביניים.

מצורף: לוח זמנים

מזכר זה יכנס לתוקף עשרה ימים מיום החתימה.
נעשה בוושינגטון, DC, ב-23 באוקטובר 1998.
בשם אש”ף:
יאסר עראפאת בשם ממשלת ישראל:
בנימין נתניהו

עדה: ארצות הברית
William J. Clinton

——————————————————————————–
לוח זמנים
הערה: ההתייחסויות בסוגריים שלהלן הן לפסקאות של “מזכר נהר
ואיי” אשר לוח זמנים זה הינו נספח בלתי נפרד שלו. נושאים שאינם
כלולים בלוח הזמנים יבוצעו לפי המועדים הקבועים בגוף המזכר.

1. עם הכניסה לתוקף של המזכר:

תחילת פעילות הועדה להערכות מחדש הנוספת השלישית (B)I)).
יחלקו עם ארה”ב את תכנית העבודה הביטחונית הפלסטינית (b)(1)(A)II)).
שיתוף פעולה ביטחוני בילטרלי מלא (B)II)(1)).
תחילת פעילות ועדה טרילטרלית לשיתוף פעולה בטחוני (B)II)(3))
ועדות ביניים מתחדשות וממשיכות; תחילת פעילות ועדה אד-הוק כלכלית (III)
תחילת משא ומתן מואץ על מעמד הקבע (IV)
2. כניסה לתוקף – שבוע 2:

תחילת יישום תכנית העבודה הביטחונית (II)(A)(1)(B);
תחילת פעילות הוועדה לפי סעיף c)(1)(A)II)
מתקיימת מסגרת לכלי נשק בלתי חוקיים (a)(2)(A)II));
דו”ח יישום פלסטיני (b)(2)(A)II))
תחילת פעילות הועדה נגד הסתה; מוצא הצו (a)(3)(A)II))
הועד הפועל של אש”ף מאשר מחדש את מכתב האמנה (C)II)(2))
שלב 1 של ההערכות מחדש הנוספת מתבצע: C 2% ל-B 7.1% ,B ל-A;
פקידים ישראליים מכירים למקבילהם הפלסטיניים כנדרש את האזורים;
ההיערכות מחדש הנוספת מבוצעת; דיווח על יישום ההערכות מחדש
הנוספת (A)I))

3. שבוע 2 – 6:

המועצה המרכזית הפלסטינית מאשרת מחדש את מכתב
האמנה (שבועות שני עד רביעי) (C)II)(2))
המל”פ וארגונים פלסטינים אחרים מאשרים מחדש את המכתב בענין
האמנה (שבועות רביעי עד ששי) (C)II)(2))
כינון התכנית לאיסוף כלי נשק (b)(2)(A)II)) ושלב איסוף (c)(2)(A)II));
הוועדה מתחילה פעילות ומדווחת על פעילויות
דיווח הוועדה נגד הסתה (a)(1)(A)II))
ועדה אד-הוק כלכלית: דו”ח ביניים בשבוע שלישי; דו”ח סופי בשבוע ששי (III)
רשימת שוטרים (b)(3)(C)II)); תחילת הפיקוח של ועדת הפיקוח
וההיגוי (c)(1)(C)II))
שלב 2 של יישום ההערכות מחדש: C 5% ל-B; פקידים ישראליים מכירים
למקביליהם הפלסטיניים כנדרש את האזורים; ההערכות מחדש הנוספת
מבוצעת; דיווח על יישום ההערכות מחדש הנוספת (A)I))

4. שבוע 6 – 12:

שלב איסוף כלי נשק (b)(2)(A)II)); הועדה לפי סעיף (c)(2)(A)II))
מדווחת על פעילויותיה
דיווח הועדה נגד הסתה (b)(3)(A)II))
ועדת הפיקוח וההיגוי מדווחת לארה”ב על רשימת שוטרים (c)(1)(C)II))
שלב 3 של יישום ההערכות מחדש הנוספת: C 5% ל-C 1% ,B ל-A,
B 7.1% ל-A; פקידים ישראליים מכירים למקביליהם
הפלסטיניים כנדרש את האזורים; ההערכות מחדש הנוספת
מבוצעת; דיווח על יישום ההערכות מחדש הנוספת (A)I))

5. לאחר שבוע 12:

הפעילויות המתוארות במזכר ממשיכות כנדרש ולפי הצורך, לרבות:
ועדה טרילטרלית לשיתוף פעולה ביטחוני (B)II)(3))
ועדה (c)(1)(A)II))
ועדה (e)(1)(A)II))
ועדה למניעת הסתה (b)(3)(A)II))
ועדה לשלב השלישי של ההערכות מחדש הנוספת (B)I))
ועדות ביניים (III)
מו”מ מואץ על מעמד הקבע (IV)

לשתף:

שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות

תוכנית טראמפ

מרץ 22, 2020

תוכנית טראמפ, הידועה גם בשמה “עסקת המאה”, היא תוכנית ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני. לצד מתן דגש לנושא הכלכלי, עיקר התכנית הוא מימוש פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתוך אימוץ מובהק של הנרטיב הישראלי, המקנה עדיפות עליונה לעמדות הישראליות בסוגיות של ביטחון, ירושלים, התנחלויות ופליטים. בעוד ראש ממשלת ישראל הצהיר על נכונותו לקיים מו”מ על בסיס היוזמה, הפלסטינים סירבו לכך בטענה כי עקרונות התכנית נוגדים את החוק הבינלאומי והסכמים קודמים. התכנית, וסעיף הסיפוח החד צדדי של ההתנחלויות על ידי ישראל, ירדו מהפרק עם כינון הסכם נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות והפסדו של הנשיא טראמפ בבחירות.

הסכמי אוסלו

מרץ 22, 1993

הסכמי אוסלו – הסכמים שנחתמו ב-1993 ו-1995 בין ישראל לאש”ף, על יד ראש הממשלה יצחק רבין ויו”ר אשף יאסר ערפאת, הכוללים הכרה הדדית, הקמת רשות פלסטינית והסכמה לפתוח במו”מ על הסכם קבע ב-1999. במהלך תקופת שלטון נתניהו בין השנים 1996-1999 נחתמו הסכם חברון והסכם וואי, כחלק מהסכמי אוסלו, אך לא נפתח מו”מ להשגת הסכם שלום.

מלחמת העצמאות

מרץ 6, 1948

מלחמת העצמאות, שפרצה עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, סימנה את גבולותיה של המדינה החדשה שאך הוקמה. בהסכם שביתת הנשק שנחתם בהסכמי רודוס שורטט הקו הירוק, שהפך בפועל לגבולה של מדינת ישראל ומאז מוכר על ידי העולם כגבול הבינלאומי שלה.

מלחמת ששת הימים

מרץ 22, 1967

מלחמת ששת הימים הובילה לכיבוש יהודה ושומרון ומזרח ירושלים שמצויים מאז תחת שליטה ישראלית. גם רצועת עזה נכבשה מהמצרים והייתה תחת שליטה ישראלית מלאה עד לתוכנית ההתנתקות ב- 2005. תוצאות המלחמה אפשרו בניית התנחלויות יהודיות בשטחים שנכבשו שהביאו לערבוב אוכלוסיות בין שני העמים.

תוכנית אלון

מרץ 23, 1967

תוכנית אלון – תוכנית מדינית שניסח שר העבודה דאז יגאל אלון ופורסמה כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים. התוכנית, הציעה הסדר על בסיס הקו הירוק, לפיו השטחים שכבשה ישראל יחולקו בינה לבין ישות אוטונומית בשליטה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, ויצירת רצועת מעבר בין חבלי ארץ אלו, אשר תאפשר קשר של האוכלוסייה בין שני החלקים ומעבר חופשי מהגדה לנמל בעזה. התוכנית לא התקבלה על ידי ממשלת ישראל אך היוותה בסיס לתכניות ליישוב יהודים בחלק מהשטחים המוחזקים.

שתי מדינות לשני עמים

מרץ 22, 1972

“שתי מדינות לשני עמים” – בשנת 1972 פרסם אריה (לובה) אליאב, מי שהיה מזכ”ל מפלגת העבודה, את ספרו “ארץ הצבי” בו טבע לראשונה את המונח “שתי מדינות לשני עמים”. בספר, שמשרטט את תולדות המאבק על א”י מאז המאה ה- 19 ועד מלחמת ששת הימים, הציג אליאב הציע חזון של שתי מדינות, החיות זו בצד זו בשלום, ופועלות בשיתוף פעולה כלכלי, מסחרי, תרבותי ומדעי.

קולות ראשונים באש"ף בעד פתרון שתי המדינות

מרץ 22, 1973

קולות ראשונים באש”ף בעד פתרון שתי המדינות – סעיד חמאמי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, שנבחר להיות נציג אש”ף בלונדון החל לקדם הידברות פלסטינית- ישראלית על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. ב- 1977 הצהיר חמאמי כי “אש”ף מוכן להכיר בישראל תמורת פינוי גמור של הגדה המערבית ורצועת עזה והוא מוכן לדו-שיח על בסיס של הכרה הדדית”.

תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין

מרץ 22, 1978

תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין – תוכנית למתן אוטונומיה מנהלית לתושביה הפלסטינים של יהודה, שומרון ועזה. התוכנית, שנוסחה על רקע שיחות השלום בין ישראל למצרים נועדה לאפשר קיום ישות פלסטינית עצמאית שהיא פחות ממדינה. ללא התערבות ישראל. בפועל ישראל החליטה לא לקדם את התוכנית והיא ירדה מהפרק עם קבלת חוק ירושלים ב- 1980 האוסר על העברת סמכויות בעיר כולל בשטחים שנכבשו ב-67 לגורם אחר חוץ מישראל.

לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה

מרץ 22, 1988

כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ונוכח הודעת מלך ירדן על ניתוק הזיקה בינה לבין הגדה המערבית, הודיע אש”ף לראשונה על הכרה בעקרון שתי המדינות והכירה בזכות ישראל להתקיים. בעקבות ההצהרה, פתחה ארה”ב בדיאלוג רשמי עם אש”ף אשר מאז דבק בעקרון פתרון שתי המדינות.

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון

מרץ 22, 2000

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון, נערכה בשנת 2000 בראשות נשיא ארה”ב ביל קלינטון, ראש הממשלה אהוד ברק ויו”ר אש”ף, יאסר ערפאת. במהלך הוועידה הושגה התקדמות רבה בסוגיות כמו גבולות, ירושלים וסידורי ביטחון אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם כולל.

יוזמת קרי

מרץ 22, 2014

יוזמת קרי, מו”מ בהובלת מזכיר המדינה האמריקאי ג’ון קרי, במסגרתו הסכים עקרונית ראש הממשלה נתניהו להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67, ואילו ישראל קיבלה חבילת ערבויות מארה”ב הנוגעות לביטחונה. בשיחות נרשמה גם התקדמות בסוגיית הפליטים אך שני הצדדים לא הגיעו להסכמה, ולו עקרונית, בסוגיית ירושלים והשיחות הופסקו ללא הסכם.

ועידת טאבה

מרץ 22, 2001

ועידת טאבה – מפגש של צוותי המו”מ של הצדדים, אשר במהלכו הושגה התקדמות נוספת בדיונים, כולל בסוגיית הפליטים, אך נוכח הסמיכות לבחירות בישראל לא השתתפו במפגש שני המנהיגים ברק וערפאת והשיחות לא נמשכו לאחר הבחירות, בהן הפסיד ברק.

יוזמת השלום הערבית

מרץ 22, 2002

יוזמת השלום הערבית, שנודעה תחילה כיוזמת השלום הסעודית, היא תוכנית מדינית שהניח יורש העצר של ערב הסעודית, עבדאללה בן עבד אל עזיז, בפסגת הליגה הערבית ב- 2002. היוזמה קראה לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, לנסיגה ישראלית מהשטחים ולהקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. בתמורה, ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל. היוזמה אומצה על ידי חברות הליגה והפכה ליוזמה הערבית אושרה גם על ידי ליגת המדינות המוסלמיות.

מפת הדרכים

מרץ 25, 2002

מפת הדרכים – תכנית מדינית לפתרון הסכסוך שהוצגה על ידי נשיא ארה”ב ג’ורג’ בוש, ואשר התבססה על פתרון שתי המדינות, הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה, הקפאת הבניה בהתנחלויות וסיום הכיבוש שהחל ב-1967. הרשות הפלסטינית קיבלה את התוכנית, אך ממשלת ישראל הציגה 14 הסתייגויות ממנה.

יוזמת ז'נבה

מרץ 22, 2003

יוזמת ז’נבה נולדה עם הפסקתן של שיחות השלום בטאבה ב –2001. שר המשפטים הישראלי לשעבר יוסי ביילין ומזכ”ל אש”ף יאסר עבד רבו המשיכו לקיים שיחות במסלול לא רשמי במטרה לבחון האם ניתן להגיע להסכם קבע מפורט. במהלך כשנתיים של שיחות, אליהן הצטרפו מומחים ו אישי ציבור בולטים משני הצדדים ובהם שרים, חברי כנסת, בכירי מערכת הביטחון לשעבר, ראשי ערים, אנשי אקדמיה ורוח. בסופו של דבר, הושג מסמך מוסכם ומפורט הכולל פתרונות מלאים לכל הסוגיות שבמחלוקת לרבות הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שמירת גושי התנחלויות בידי ישראל, כינון שתי בירות בירושלים והסדר מלא לבעיית הפליטים, הסכמה על הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה לעצמאית והכרזה על קץ הסכסוך וסוף התביעות ההדדיות.

תוכנית ההתנתקות

מרץ 22, 2005

תוכנית ההתנתקות, שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון ב- 2005, לפינוי תושבי ההתנחלויות ברצועת עזה והשגת כוחות צה”ל לגבול הקו הירוק באזור זה. במקביל פונו ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון.

ועידת אנאפוליס

מרץ 22, 2007

ועידת אנאפוליס התקיימה באנאפוליס, ארה”ב, בהשתתפות נציגי ישראל, אש”ף, הקוורטט- האיחוד האירופי, ארצות- הברית, האו”ם, רוסיה ונציגים ממרבית מדינות הליגה הערבית. מטרת הוועידה הייתה להניע מחדש את תהליך השלום, שקפא מאז 2001 , ולסלול את הדרך למשא-ומתן לקראת הסכם קבע ישראלי-פלסטיני. המו”מ שהתקיים לאחר הוועידה קירב מאד בין הצדדים והושגו בו הנבות בנושאי הקמת המדינה הפלסטינית וסידורי ביטחון, אך הוא נפסק עם התפטרותו של אולמרט ללא חתימה על הסכם.

נאום בר-אילן

מרץ 22, 2009

נאום בר-אילן הוא נאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2009 במרכז בגין- סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
בנאום, בו פירט את חזונו המדיני בסוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני, הביע נתניהו לראשונה תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, בתנאי שזו תהיה מפורזת ושהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי.

תוכנית החלוקה של האו"ם

מרץ 21, 1947

תוכנית החלוקה של האו”ם, היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו”פ של האו”ם ואושרה ברוב קולות בעצרת הכללית של האום בכ”ט בנובמבר 1947. התוכנית, הציעה את חלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר לשלושה אזורים: מדינה יהודית דמוקרטית, מדינה ערבית דמוקרטית ושליטה בינלאומית ב-1% מהשטח שכולל את ירושלים ובית לחם. התוכנית אומצה על ידי הישוב היהודי בישראל ונדחתה על ידי ההנהגה הערבית בארץ.