פרוטוקול חברון (1997)

הסכם נלווה להסכם טאבה, לגבי הפריסה מחדש של צה”ל בחברון. הפרוטוקול נחתם ע”י ממשלתו של בנימין נתניהו. ההסכם חילק את חברון לשני אזורים: -1H שבו יש לפלשתינאים מעמד דומה לזה בשטח A ו-2H שהוא מובלעת יהודית ובו יש לצה”ל שליטה מלאה. הוסכם שהשוק הערבי ברח` שוהאדה העובר דרך הרובע היהודי, ייפתח. הפלשתינאים התעקשו שהפרוטוקול יכלול התחייבות ישראלית לגבי המשך הנסיגה לאחר ביצוע הפריסה מחדש (הפעימות). ישראל התעקשה על הסכמה פלשתינית בכתב בדבר עקרון ההדדיות.

בהתאם להוראות הסכם הביניים ובפרט סעיף VII לנספח I להסכם הביניים, שני הצדדים
סיכמו פרוטוקול זה ליישום ההערכות מחדש בחברון

סידורי ביטחון בנוגע להערכות מחדש בחברון

1.הערכות מחדש בחברון

ההערכות מחדש של כוחות הצבא הישראליים בחברון תבוצע בהתאם להסכם הביניים
ולפרוטוקול זה. הערכות מחדש זו תושלם לא יאוחר מ- 10 ימים מיום חתימת פרוטוקול
זה. במהלך עשרה ימים אלה שני הצדדים יעשו כל מאמץ אפשרי למנוע חיכוך וכל פעולה
שתמנע את ההערכות מחדש. הערכות מחדש זו תהווה יישום מלא של הוראות הסכם הביניים
ביחס לעיר חברון אלא אם כן נקבע אחרת בסעיף VII של נספח I להסכם הביניים.

2.סמכויות ביטחוניות ואחריות ביטחונית

א.(1)המשטרה הפלסטינית תיטול סמכויות באזור H – 1 בדומה לאלה שבשאר הערים בגדה
המערבית; ו-

(2)ישראל תשמור בידיה את כל הסמכויות והאחריות לבטחון פנים ולסדר ציבורי באזור 2
– H . בנוסף, ישראל תמשיך לשאת באחריות לבטחון הכולל של ישראלים.

ב.בהקשר זה – שני הצדדים מאשרים את מחוייבותם לכבד את ההוראות הבטחוניות
הרלוואנטיות של הסכם הביניים, לרבות ההוראות בנוגע ל – הסדרים לבטחון וסדר
ציבורי (סעיף XII להסכם הביניים); מניעת פעולות עוינות (סעיף XV להסכם הביניים)
; מדיניות בטחון למניעת טרור ואלימות (סעיף II לנספח I להסכם הביניים); קווים
מנחים לחברון (סעיף VII לנספח I להסכם הביניים); וכללי התנהגות בנושאי בטחון
משותפים (סעיף XI לנספח I להסכם הביניים).

3.סידורי ביטחון מוסכמים

א.במטרה להבטיח ביטחון ויציבות הדדיים בעיר חברון, סידורי ביטחון מיוחדים יחולו
בסמוך לאזורים שתחת האחריות הביטחונית של ישראל, באזור H – 1, באזור שבין
נקודות הבדיקה של המשטרה הפלסטינית המסומנות על המפה המצורפת לפרוטוקול זה
כתוספת 1 (להלן – “המפה המצורפת”) והאזורים תחת האחריות הביטחונית של ישראל.

ב.המטרה של נקודות הבדיקה המוזכרות לעיל תהיה לאפשר למשטרה הפלסטינית, ביישום
אחריותם על פי הסכם הביניים, למנוע כניסה של אנשים חמושים ושל מפגינים או אנשים
אחרים המאיימים על הביטחון והסדר ציבורי, לאזור המוזכר לעיל.

4.אמצעי ביטחון משותפים

א.המת”מ יקים משרד משנה בעיר חברון כמצויין על המפה המצורפת.

ב.ינ”מ תפעל באזור H – 2 כדי לטפל בארועים בהם מעורבים פלסטינים בלבד. תנועת
הינ”מ תפורט במפה המצורפת. המת”מ יתאם את התנועה והפעילות של הינ”מ.

ג.כחלק מסידורי הביטחון באזור הסמוך לאזורים שתחת האחריות הביטחונית של ישראל,
כמוגדר לעיל, ינ”מים יפעלו באזור זה, תוך דגש מיוחד על המקומות הבאים:

(1)אבו-סנינה;

(2)חראת א-שיח’;

(3)שאאבה;

(4)השטחים השולטים המשקיפים על ציר מס’ 35 החדש.

ד.שני סיורים משותפים יפעלו באזור H – 1:

(1)סיור משותף אשר יפעל בכביש המוביל מראס א-ג’ורה אל מצפון לצומת דורה דרך דרך
השלום, כמצויין במפה המצורפת;

(2)סיור משותף אשר יפעל על ציר מס’ 35 הקיים, לרבות החלק המזרחי של ציר מס’ 35
הקיים, כמצויין במפה המצורפת; ו –

ה.הצד הפלסטיני והצד הישראלי של הינ”מים בעיר חברון יהיו חמושים בסוגים מקבילים
של כלי נשק (תתי מקלעים מיני-אינגרהם לצד הפלסטיני ו- M16 מקוצר לצד הישראלי).

ו.במטרה להתמודד עם המצב הבטחוני המיוחד בעיר חברון, מרכז תיאום משותף (להלן –
ה “מרת”מ”), אשר בראשו יעמדו קצינים בכירים משני הצדדים, יוקם במת”מ שבהר
מנוח/ג’בל מנוח. מטרת המרת”מ תהיה לתאם את אמצעי הבטחון המשותפים בעיר חברון.
המרת”מ יונחה על ידי כל ההוראות הרלוואנטיות של הסכם הביניים, לרבות נספח I
ופרוטוקול זה. בהקשר זה, כל צד יידע את המרת”מ לגבי הפגנות וצעדים הננקטים ביחס
להפגנות אלה, וכן לגבי כל פעילות בטחונית, בסמוך לאזורים שתחת אחריות של הצד
האחר, לרבות באזור שהוגדר בסעיף 3(א) לעיל. המרת”מ ייודע על פעילות בהתאם לסעיף
5(ד)(3) של פרוטוקול זה.

5.המשטרה הפלסטינית

א.תחנות או עמדות של המשטרה הפלסטינית יוקמו באזור H – 1, יאויישו על-ידי עד 400
שוטרים, יצויידו ב- 20 כלי רכב ויחומשו ב- 200 אקדחים, וב- 100 רובים להגנה על
תחנות המשטרה.

ב.ארבעה צוותי התערבות מיידית ייעודיים (צה”מים) יוקמו ויוצבו באזור H – 1, אחד
בכל אחת מתחנות המשטרה, כמצויין במפה המצורפת. משימתם העיקרית של הצה”מים תהיה
לטפל במקרים בטחונייים מיוחדים. כל צה”מ יורכב מעד 16 חברים.

ג.הרובים המוזכרים לעיל ייועדו לשימוש הבלעדי של הצה”מים, לצורך טיפול בארועים
מיוחדים.

ד.(1)המשטרה הפלסטינית תפעל בחופשיות באזור H – 1.

(2)פעילות הצה”מים כשהם חמושים ברובים באזור הסמוך המוסכם, כמוגדר בתוספת 2,
תחייב את הסכמת המרת”מ.

(3)הצה”מים יעשו שימוש ברובים בכל שאר אזור H – 1 למימוש משימותיהם המוזכרות
לעיל.

ה.המשטרה הפלסטינית תוודא שכל השוטרים הפלסטינים, עובר להצבתם בעיר חברון,
יעברו בדיקה בטחונית במטרה לאמת את התאמתם לשירות, בהתחשב ברגישות האזור.

6.אתרים קדושים

א.פסקאות 2 ו- 3(א) של סעיף 32 לתוספת 1 לנספח III להסכם הביניים יחולו לע
האתרים הקדושים הבאים באזור H – 1:

(1)מערת עתניאל בן-קנז/אל-חליל;

(2)אלוני ממרא/חראם אר-ראמה;

(3)אשל אברהם/בלוטת איברהים; ו-

(4)מעיין שרה/עין שרה.

ב.המשטרה הפלסטינית תהיה אחראית להגנה על האתרים היהודיים הקדושים המוזכרים לעיל.
מבלי לפגוע באחריותה המוזכרת לעיל של המשטרה הפלסטינית, ביקורים לאתרים הקדושים
הנ”ל על-ידי מאמינים או מבקרים אחרים ילוו על ידי ינ”מ שתבטיח גישה חופשית, בלתי
מופרעת ובטוחה אל האתרים הקדושים, וכן את השימוש השלו בהם.

7.צעדי נירמול בעיר העתיקה

א.שני הצדדים חוזרים על מחוייבותם לשמור על חיים נורמאליים בכל העיר חברון
ולמנוע כל פרובוקציה או חיכוך העלולים להשפיע על החיים הנורמאליים בעיר.

ב.בהקשר זה, שני הצדדים מחוייבים לנקוט את כל הצעדים והאמצעים הנחוצים לנירמול
החיים בחברון, לרבות:

(1)השוק הסיטונאי – חיסבה – ייפתח כשוק קמעונאי אשר הסחורות בו יימכרו ישירות
לצרכנים מתוך החנויות הקיימות.

(2)תנועת כלי הרכב בכביש השוהאדה תוחזר בהדרגה, בתוך 4 חודשים, לאותו המצב ששרר
לפני פברואר 1994.

8.האימרה

האימרה תועבר לצד הפלסטיני עם סיום ההערכות מחדש ותהפוך למפקדה של המשטרה
הפלסטינית בעיר חברון.

9.העיר חברון

שני הצדדים חוזרים על מחוייבותם לאחדותה של העיר חברון, ואת הבנתם שחלוקת
האחריות הבטחונית לא תחלק את העיר. בהקשר זה, ומבלי לפגוע בסמכויות ובאחריות
הבטחונית של כל צד, שני הצדדים שותפים לשאיפה המשותפת שתנועת אנשים, טובין וכלי
רכב בתוך העיר, אליה וממנה תהיה חלקה ונורמלית, ללא מכשולים או מחסומים.

הסדרים אזרחיים בנוגע להערכות מחדש בחברון

10.העברת כוחות ואחריות אזרחיים

א.העברת כוחות ואחריות אזרחיים, שטרם הועברו לצד הפלסטיני בעיר חברון (12
תחומים) בהתאם לסעיף VII לנספח I להסכם הביניים תבוצע במקביל לתחילת ההערכות
מחדש של כוחות צבא ישראליים בחברון.

ב.באזור H – 2, הכוחות והאחריות האזרחיים יועברו לצד הפלסטיני, פרט לאלה הנוגעים
לישראלים ולרכושם, אשר ימשיכו להיות מופעלים על ידי הממשל הצבאי הישראלי.

11.תכנון, בנייה ותיחום

א.שני הצדדים מחוייבים במידה שווה לשמר ולהגן על אופייה ההיסטורי של העיר בדרך
שלא ייפגע או ישתנה אופי זה בשום חלק של העיר.

ב.הצד הפלסטיני הודיע לצד הישראלי כי בהפעילו את כוחותיו ואחריותו, בהתחשב
בתקנות המוניציפאליות הקיימות, הוא מתחייב ליישם את ההוראות הבאות:

(1)בניה מוצעת של בניינים בני יותר משתי קומות (6 מטרים) בטווח של עד 50 מטר
מהגבולות החיצוניים של האתרים המצויינים ברשימה המצורפת לפרוטוקול זה כתוספת 3
(להלן – “הרשימה המצורפת”) תתואם דרך המתא”מ.

(2)בניה מוצעת של בניינים בני יותר משלוש קומות (9 מטרים) בטווח שבין 50 ל – 100
מטרים מהגבולות החיצוניים של האתרים המצויינים ברשימה המצורפת, תתואם דרך
המתא”מ.

(3)בניה מוצעת של מבנים שאינם לצרכי מגורים או מסחר, בטווח של עד 100 מטרים
מהגבולות החיצוניים של האתרים המצויינים ברשימה המצורפת, המתוכננים לשימושים
שעלולים להשפיע לרעה על איכות הסביבה (כגון מפעלי תעשייה) או מבנים ומוסדות שבהם
צפויים להתקהל יחדיו יותר מ- 50 בני אדם תתואם דרך המתא”מ.

(4)בניה מוצעת של בניינים בני יותר משתי קומות (6 מטרים) בטווח של עד 50 מטרים
מכל צד של הכביש המצויין ברשימה המצורפת תתואם דרך המתא”מ.

(5)אמצעי האכיפה הנדרשים יינקטו על מנת להבטיח ציות בשטח להוראות שפורטו לעיל.

(6)סעיף זה אינו חל ביחס לבניינים קיימים או לבנייה חדשה או לשיפוצים אשר
לגביהם הונפקו היתרים מאושרים כדין על-ידי העיריה עובר ליום 15 בינואר 1997.

12.תשתית

א.הצד הפלסטיני יודיע לצד הישראלי, באמצעות המתא”מ, 48 שעות מראש על כל פעילות
צפויה ביחס לתשתיות אשר עלולה להפריע לזרימת התנועה הרגילה בכבישים באזור H – 2
או שעלולה להשפיע על תשתיות (כגון מים, ביוב, חשמל ותקשורת) המשרתות את אזור 2 –
H.

ב.הצד הישראלי רשאי לבקש, באמצעות המתא”מ, כי העיריה תבצע עבודות בנוגע לכבישים
או לתשתיות אחרות הנדרשות למען שלומם של הישראלים באזור H – 2. אם הצד הישראלי
מציע לכסות את עלויות אותן עבודות, הצד הפלסטיני יוודא כי העבודות תבוצענה
כעדיפות עליונה.

ג.האמור לעיל אינו גורע מהוראות הסכם הביניים בנוגע לגישה לתשתיות ולמתקנים
הממוקמים בעיר חברון, כגון רשת החשמל.

13.תחבורה

לצד הפלסטיני יהיה הכח לקבוע תחנות אוטובוס, הסדרי תנועה ותמרור בעיר חברון.
תמרור, הסדרי תנועה ומיקום תחנות אוטובוס באזור H – 2 יישארו כפי שהם במועד
ביצוע ההערכות מחדש בחברון. כל שינוי מאוחר יותר בהסדרים אלה באזור H – 2 ייעשה
תוך שיתוף פעולה בין שני הצדדים בתת-ועדת התחבורה.

14.פקחים עירוניים

א.בהתאם לפסקה C)4) לסעיף VII לנספח I להסכם הביניים, פקחים עירוניים בלתי
חמושים בלבוש אזרחי יפעלו באזור H – 2. מספרם של פקחים אלה לא יעלה על 50.

ג .הפקחים ישאו תעודות מזהות רשמיות עם תמונה שיונפקו על ידי העיריה.

ג.הצד הפלסטיני רשאי לבקש את סיועה של משטרת ישראל, באמצעות המתא”מ של חברון, על
מנת לבצע את פעולות האכיפה שלו באזור -H2.

15.מיקום משרדים של המועצה הפלסטינית

הצד הפלסטיני, בהפעילו משרדים חדשים באזור H – 2, יתחשב בצורך למנוע פרובוקציה
וחיכוך. כאשר הקמת משרדים כאלה עלולה להשפיע על הסדר הציבורי או על הבטחון, שני
הצדדים ישתפו פעולה על מנת למצוא פתרון הולם.

16.שירותים עירוניים

בהתאם לפסקה 5 של סעיף VII לנספח I להסכם הביניים, שירותים עירוניים יסופקו
באופן סדיר ומתמשך לכל חלקי העיר חברון, באותה איכות ובאותה עלות. העלות תיקבע
על ידי הצד הפלסטיני בהתייחס לעבודה המבוצעת ולחומרים הנצרכים, ללא הפליה.

שונות

17.נוכחות בינלאומית זמנית

תהיה נוכחות בינלאומית זמנית בחברון (TIPH). שני הצדדים יסכימו על נהלי ה- TIPH
, לרבות מספר חבריה ואזור פעילותה.

18.נספח I

שום דבר בפרוטוקול זה לא יגרע מהכוחות והאחריות הבטחוניים של כל צד בהתאם לנספח I
להסכם הביניים.

19.תוספות מצורפות

התוספות המצורפות לפרוטוקול זה תהוונה חלק בלתי נפרד הימנו.

נעשה ב ________ ביום _________ של חודש ינואר 1997

______________ _____________

עבור ממשלת ישראל עבור אש”פ

תוספת 2

(סעיף 5)

אזור סמוך מוסכם

האזור הסמוך המוסכם (אס”מ) יכלול את הבאים:

1.אזור המוגדר באמצעות קו המתחיל מנקודת ייחוס אס”מ (נ”י) 100, הממשיך לאורך
ציר 35 הישן עד נ”י 101, ממשיך בקו ישר לנ”י 102, ומשם מתחבר בקו ישר לנ”י 103
.

2.אזור המוגדר באמצעות קו המתחיל בנ”י 104, הממשיך בקו ישר לנ”י 105, ומשם
ממשיך בקו צמוד ממערב לנקודות בדיקה 4, 5, 6, 8, 9, 10, 11, 12 ו- 13, ומשם
מתחבר בקו ישר לנ”י 106.

3.אזור המוגדר באמצעות קו המחבר בין נ”י 107 לנ”י 108, העובר צמוד מצפון לנקודת
בדיקה 15.

לשתף:

שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות

תוכנית טראמפ

מרץ 22, 2020

תוכנית טראמפ, הידועה גם בשמה “עסקת המאה”, היא תוכנית ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני. לצד מתן דגש לנושא הכלכלי, עיקר התכנית הוא מימוש פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתוך אימוץ מובהק של הנרטיב הישראלי, המקנה עדיפות עליונה לעמדות הישראליות בסוגיות של ביטחון, ירושלים, התנחלויות ופליטים. בעוד ראש ממשלת ישראל הצהיר על נכונותו לקיים מו”מ על בסיס היוזמה, הפלסטינים סירבו לכך בטענה כי עקרונות התכנית נוגדים את החוק הבינלאומי והסכמים קודמים. התכנית, וסעיף הסיפוח החד צדדי של ההתנחלויות על ידי ישראל, ירדו מהפרק עם כינון הסכם נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות והפסדו של הנשיא טראמפ בבחירות.

הסכמי אוסלו

מרץ 22, 1993

הסכמי אוסלו – הסכמים שנחתמו ב-1993 ו-1995 בין ישראל לאש”ף, על יד ראש הממשלה יצחק רבין ויו”ר אשף יאסר ערפאת, הכוללים הכרה הדדית, הקמת רשות פלסטינית והסכמה לפתוח במו”מ על הסכם קבע ב-1999. במהלך תקופת שלטון נתניהו בין השנים 1996-1999 נחתמו הסכם חברון והסכם וואי, כחלק מהסכמי אוסלו, אך לא נפתח מו”מ להשגת הסכם שלום.

מלחמת העצמאות

מרץ 6, 1948

מלחמת העצמאות, שפרצה עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, סימנה את גבולותיה של המדינה החדשה שאך הוקמה. בהסכם שביתת הנשק שנחתם בהסכמי רודוס שורטט הקו הירוק, שהפך בפועל לגבולה של מדינת ישראל ומאז מוכר על ידי העולם כגבול הבינלאומי שלה.

מלחמת ששת הימים

מרץ 22, 1967

מלחמת ששת הימים הובילה לכיבוש יהודה ושומרון ומזרח ירושלים שמצויים מאז תחת שליטה ישראלית. גם רצועת עזה נכבשה מהמצרים והייתה תחת שליטה ישראלית מלאה עד לתוכנית ההתנתקות ב- 2005. תוצאות המלחמה אפשרו בניית התנחלויות יהודיות בשטחים שנכבשו שהביאו לערבוב אוכלוסיות בין שני העמים.

תוכנית אלון

מרץ 23, 1967

תוכנית אלון – תוכנית מדינית שניסח שר העבודה דאז יגאל אלון ופורסמה כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים. התוכנית, הציעה הסדר על בסיס הקו הירוק, לפיו השטחים שכבשה ישראל יחולקו בינה לבין ישות אוטונומית בשליטה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, ויצירת רצועת מעבר בין חבלי ארץ אלו, אשר תאפשר קשר של האוכלוסייה בין שני החלקים ומעבר חופשי מהגדה לנמל בעזה. התוכנית לא התקבלה על ידי ממשלת ישראל אך היוותה בסיס לתכניות ליישוב יהודים בחלק מהשטחים המוחזקים.

שתי מדינות לשני עמים

מרץ 22, 1972

“שתי מדינות לשני עמים” – בשנת 1972 פרסם אריה (לובה) אליאב, מי שהיה מזכ”ל מפלגת העבודה, את ספרו “ארץ הצבי” בו טבע לראשונה את המונח “שתי מדינות לשני עמים”. בספר, שמשרטט את תולדות המאבק על א”י מאז המאה ה- 19 ועד מלחמת ששת הימים, הציג אליאב הציע חזון של שתי מדינות, החיות זו בצד זו בשלום, ופועלות בשיתוף פעולה כלכלי, מסחרי, תרבותי ומדעי.

קולות ראשונים באש"ף בעד פתרון שתי המדינות

מרץ 22, 1973

קולות ראשונים באש”ף בעד פתרון שתי המדינות – סעיד חמאמי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, שנבחר להיות נציג אש”ף בלונדון החל לקדם הידברות פלסטינית- ישראלית על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. ב- 1977 הצהיר חמאמי כי “אש”ף מוכן להכיר בישראל תמורת פינוי גמור של הגדה המערבית ורצועת עזה והוא מוכן לדו-שיח על בסיס של הכרה הדדית”.

תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין

מרץ 22, 1978

תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין – תוכנית למתן אוטונומיה מנהלית לתושביה הפלסטינים של יהודה, שומרון ועזה. התוכנית, שנוסחה על רקע שיחות השלום בין ישראל למצרים נועדה לאפשר קיום ישות פלסטינית עצמאית שהיא פחות ממדינה. ללא התערבות ישראל. בפועל ישראל החליטה לא לקדם את התוכנית והיא ירדה מהפרק עם קבלת חוק ירושלים ב- 1980 האוסר על העברת סמכויות בעיר כולל בשטחים שנכבשו ב-67 לגורם אחר חוץ מישראל.

לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה

מרץ 22, 1988

כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ונוכח הודעת מלך ירדן על ניתוק הזיקה בינה לבין הגדה המערבית, הודיע אש”ף לראשונה על הכרה בעקרון שתי המדינות והכירה בזכות ישראל להתקיים. בעקבות ההצהרה, פתחה ארה”ב בדיאלוג רשמי עם אש”ף אשר מאז דבק בעקרון פתרון שתי המדינות.

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון

מרץ 22, 2000

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון, נערכה בשנת 2000 בראשות נשיא ארה”ב ביל קלינטון, ראש הממשלה אהוד ברק ויו”ר אש”ף, יאסר ערפאת. במהלך הוועידה הושגה התקדמות רבה בסוגיות כמו גבולות, ירושלים וסידורי ביטחון אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם כולל.

יוזמת קרי

מרץ 22, 2014

יוזמת קרי, מו”מ בהובלת מזכיר המדינה האמריקאי ג’ון קרי, במסגרתו הסכים עקרונית ראש הממשלה נתניהו להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67, ואילו ישראל קיבלה חבילת ערבויות מארה”ב הנוגעות לביטחונה. בשיחות נרשמה גם התקדמות בסוגיית הפליטים אך שני הצדדים לא הגיעו להסכמה, ולו עקרונית, בסוגיית ירושלים והשיחות הופסקו ללא הסכם.

ועידת טאבה

מרץ 22, 2001

ועידת טאבה – מפגש של צוותי המו”מ של הצדדים, אשר במהלכו הושגה התקדמות נוספת בדיונים, כולל בסוגיית הפליטים, אך נוכח הסמיכות לבחירות בישראל לא השתתפו במפגש שני המנהיגים ברק וערפאת והשיחות לא נמשכו לאחר הבחירות, בהן הפסיד ברק.

יוזמת השלום הערבית

מרץ 22, 2002

יוזמת השלום הערבית, שנודעה תחילה כיוזמת השלום הסעודית, היא תוכנית מדינית שהניח יורש העצר של ערב הסעודית, עבדאללה בן עבד אל עזיז, בפסגת הליגה הערבית ב- 2002. היוזמה קראה לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, לנסיגה ישראלית מהשטחים ולהקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. בתמורה, ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל. היוזמה אומצה על ידי חברות הליגה והפכה ליוזמה הערבית אושרה גם על ידי ליגת המדינות המוסלמיות.

מפת הדרכים

מרץ 25, 2002

מפת הדרכים – תכנית מדינית לפתרון הסכסוך שהוצגה על ידי נשיא ארה”ב ג’ורג’ בוש, ואשר התבססה על פתרון שתי המדינות, הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה, הקפאת הבניה בהתנחלויות וסיום הכיבוש שהחל ב-1967. הרשות הפלסטינית קיבלה את התוכנית, אך ממשלת ישראל הציגה 14 הסתייגויות ממנה.

יוזמת ז'נבה

מרץ 22, 2003

יוזמת ז’נבה נולדה עם הפסקתן של שיחות השלום בטאבה ב –2001. שר המשפטים הישראלי לשעבר יוסי ביילין ומזכ”ל אש”ף יאסר עבד רבו המשיכו לקיים שיחות במסלול לא רשמי במטרה לבחון האם ניתן להגיע להסכם קבע מפורט. במהלך כשנתיים של שיחות, אליהן הצטרפו מומחים ו אישי ציבור בולטים משני הצדדים ובהם שרים, חברי כנסת, בכירי מערכת הביטחון לשעבר, ראשי ערים, אנשי אקדמיה ורוח. בסופו של דבר, הושג מסמך מוסכם ומפורט הכולל פתרונות מלאים לכל הסוגיות שבמחלוקת לרבות הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שמירת גושי התנחלויות בידי ישראל, כינון שתי בירות בירושלים והסדר מלא לבעיית הפליטים, הסכמה על הכרה הדדית בזכות שני העמים למדינה לעצמאית והכרזה על קץ הסכסוך וסוף התביעות ההדדיות.

תוכנית ההתנתקות

מרץ 22, 2005

תוכנית ההתנתקות, שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון ב- 2005, לפינוי תושבי ההתנחלויות ברצועת עזה והשגת כוחות צה”ל לגבול הקו הירוק באזור זה. במקביל פונו ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון.

ועידת אנאפוליס

מרץ 22, 2007

ועידת אנאפוליס התקיימה באנאפוליס, ארה”ב, בהשתתפות נציגי ישראל, אש”ף, הקוורטט- האיחוד האירופי, ארצות- הברית, האו”ם, רוסיה ונציגים ממרבית מדינות הליגה הערבית. מטרת הוועידה הייתה להניע מחדש את תהליך השלום, שקפא מאז 2001 , ולסלול את הדרך למשא-ומתן לקראת הסכם קבע ישראלי-פלסטיני. המו”מ שהתקיים לאחר הוועידה קירב מאד בין הצדדים והושגו בו הנבות בנושאי הקמת המדינה הפלסטינית וסידורי ביטחון, אך הוא נפסק עם התפטרותו של אולמרט ללא חתימה על הסכם.

נאום בר-אילן

מרץ 22, 2009

נאום בר-אילן הוא נאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2009 במרכז בגין- סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
בנאום, בו פירט את חזונו המדיני בסוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני, הביע נתניהו לראשונה תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, בתנאי שזו תהיה מפורזת ושהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי.

תוכנית החלוקה של האו"ם

מרץ 21, 1947

תוכנית החלוקה של האו”ם, היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו”פ של האו”ם ואושרה ברוב קולות בעצרת הכללית של האום בכ”ט בנובמבר 1947. התוכנית, הציעה את חלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר לשלושה אזורים: מדינה יהודית דמוקרטית, מדינה ערבית דמוקרטית ושליטה בינלאומית ב-1% מהשטח שכולל את ירושלים ובית לחם. התוכנית אומצה על ידי הישוב היהודי בישראל ונדחתה על ידי ההנהגה הערבית בארץ.